ישבתי בחום ורציתי למות,

שֱם, אחרי שֱם, אחרי שֱם,

הקריאו בטקס את שמות הנפטרים.

קולות רקע של קריאות בגרמנית, ובא לי למות.

ישבתי בכיתה וראינו סרט,

העדפתי לא לראות, אבל ראיתי...

אלפי ילדים נקרעים מידיה של אמא אוהבת,

נשים המתחננות להישאר עם בעליהן,

קריאות, בכי, וצרחות ובא לי למות...

הבטחתי לעצמי לעולם לא לשכוח,

לזכור ולנצור כל רגע ורגע,

להחיות את התמונות בראשי ושלא ימחקו,

בשביל סבתי וסבי ולכל אותם ניצולי הזוועות,

הבטחתי לספר לבאים אחרי

שידעו מה היה וגם אם קשה

צריך לחרוט את הזכרונות בראש ולא לשכוח,

לבכות ולפעמיים להישבר...

אבל לא, לעולם לא לשכוח...

לכל הניצולים שתיזכו רק לחיים ארוכים מלאי שפע ובריאות

יום הזיכרון לשואה ולגבורה- יהיה זכרונם לברכה...

~ME~