כשהיינו ילדים קטנים

כשהיינו ילדים קטנים רובנו היינו (ובמיוחד אני) לערוץ 1 הישן מול מאות סדרות טלוויזיה מצויירות מתורגמות.

היום אני מסתכל בעצב על סדרות הטלוויזיה של היום ורואה לא יותר מאשר גימיקים ואפילו פרסומות.

עולם הסדרות המצויירות הולך ונהרס וכמה חבל שהילדים שלי לא יראו את הסדרות שאני ראיתי.

כשאני מסתכל היום על פתיחי התוכניות האלו עולה בי צמרמורת ונוסטלגיה אדירה.

רק היום אני מבין שבאמת חייתי את הסרטים המצויירים!

למרות שרובן ככולן הן סדרות אירופאיות\יפניות מתורגמות- אין ספק שההיסטוריה של ילידי 92' וכן ילידי שנים קרובות לשנה זו, קשורה קשר חזק לסדרות האלו ולהוויה הישראלית בכלל.

הבאתי כמה פתיחים שממש חקוקים לי בזיכרון והעלו בי רגשות עזים- בגלל חוסר מקום הבאתי רק את הפתיחים שממש זכורים לי טוב אבל אהבתי המון סדרות בינהן:

המומינים, מוש השור, פלפלת, נילס הולגרסון, בינבה, בלינקי ביל, מרקו, היה היה, אוטובוס הקסמים, הדרדסים, רוני וליטל, קלימרו, חתולי החצר, בלופר, טאזמניה ועוד מלא.

הנה כמה פתיחים אחדים שממש החזירו אותי 13 שנים אחורה:

נעלולי פלא

סיפורי אבא בונה

מסיפורי המלך בבר

בארץ הקטקטים

שאלתיאל קוואק

טוב-טוב הגמד

בננות בפיג'מות

המעופפים הנועזים

החיים

פיטר פן

לאן נעלמה כרמן סאן דיאגו?

פשוט תענוג צרוף!