סיפור בהמשכים - ילדות רחוב

רקע כללי לפני תחילת הסיפור P= :
התחלתי לכתוב אותו בתחילת פסח ולא היה לי אומץ להראות אותו למשפחה וחברים אז פתחתי ת'בלוג =)

ההתחלה קצת מסובכת ולא כול כך מושכת, אז אל תוותרו ישר ;)


חלק 1-


"אני לא זוכרת בדיוק מה קרה בהתחלה, איך כול זה התחיל" מלמלתי בעייפות.
"לא נורא" אמר האיש עם הזקן "תנסי להיזכר".
"טוב, אממ..." אמרתי וניסיתי להיזכר "אני מניחה שהכול התחיל שאימי פגשה את אבי, בשוק הדגים...

הסירחון החזק עלה מהדגים בשוק הדגים ליד נמל העיירה. אימי שהייתה חדשה בעיירה התבלבלה ברחובות והגיעה בטעות לשם. במקרה היא שאלה את אבי, שעבד שם בצעירותו, איך להגיע בחזרה לעיירה. אבי ליווה אותה עד למקום בו הייתה אמורה להגיע, היא הודתה לו והוא הזמין אותה לדייט...
אני לא יודעת מה בדיוק קרה בזמן שהם יצאו יחד אבל הם התחתנו למרות התנגדות ההורים. ולאחר החתונה, כשאימי הייתה בהריון של פלורן, אחותי הגדולה, הם עברו לעיר הגדולה.
בביתם החדש אימי הולידה את פלורן, ושנתיים לאחר מכן אותי. למרות שהם נראו כמו משפחה צעירה שמחה הם לא היו. הוריי היו מסוכסכים כבר כשאימי הייתה בהיריון ממני. ולאחר שהתגלה שהוא בוגד בה הם התגרשו. אני, פלורן ואימי עברנו לגור בבית נפרד ואבי כבר התארס לאישה אחרת בשם לין. כשהייתי בת שנה נולדו ללין תאומות, אלכסנדרה ואליסיה, כמעט זהות לגמרי.
אימי לא אהבה זאת, היא לא אהבה שאבי התחיל חיים חדשים עם בנות חדשות ואישה חדשה. היא החלה לצאת עם גברים שונים עד שהגיעה למור 'אהבת חייה'. אני מעולם לא אהבתי את מור, ומעולם לא יאהב את הבן זונה הזה. בזמן שאימי ומור התנהגו כמו זוג חדש בלי ילדים, פנינו לאבי שנהייה פתאום 'אב השנה' עם התאומות. אימי כול הזמן הייתה שמה אותנו אצל אבי, דווקא אהבנו לשחק עם התאומות וגם לין הייתה מאוד נחמדה.
כשהייתי בת 3 נולדה הארלי לאימי ולמור. הייתה כמו תינוקות מהפרסומות, התינוקות הבלונדינים החמודים האלה שנראים כמו מלאכים. אני יודעת שאני ופלורן נולדנו בלונדיניות אבל במהרה נעלם כמעט כול הבלונד. לפלורן היה שיער מסולסל שטני כהה ולי אותו צבע רק חלק. היינו דומות גם בתווי פנים, כמובן שלפלורן היה מראה יותר מבוגר וגם עיניים כחולות כהות. התאומות היו שונות כמעט לחלוטין מאיתנו, בעלות שיער חום בהיר חלק שמתלתל בקצוות, הן אף פעם לא הסכימו להאריך אותו יותר מדי, היה להן אף קטן ונמשים מתחת לעיניים החומות. הארלי הייתה בלונדינית לחלוטין עם עיניים אפורות ופרצוף של מלאך, כול כך קנאתי בה כשהייתי קטנה. אני, פלורן והתאומות כול הזמן רבנו על מי שתשחק עם הארלי.
נראה שהסכסוכים והחתונות נגמרו, אימי ומור חיו ביחד ובאושר עם ביתם הארלי, אבי ולין חיו ביחד ובאושר עם התאומות ואני ופלורן התנדנדנו בניהם.
אבל טעינו, למזלנו הרע. אבי ולין החלו לריב, ושנתיים לאחר מכן הם נפרדו. הפרידה הייתה קשה לאבי, ללין ולתאומות. לין נעלמה למשך תקופה מסוימת ואבי שם את התאומות בהשגחת אימי כמעט כול יום, עד שיום אחד, לאחר שהוא שם את התאומות אצל אימי, וכשהגיע הזמן שיחזור לאסוף אותם לשינה בביתו, הוא נעלם. אימי כול כך התעצבנה עליו, עד שהיא הענישה את התאומות על כך, ולפעמיים אותי ואת פלורן. היא כמעט הגיעה לשיא שבו היא זרקה את התאומות לרחוב אבל לין פתאום הופיעה ולקחה את התאומות אליה. לא ראינו את התאומות חצי שנה עד שלין באה פתאום לבית של אימי ושל מור וסיפרה שהיא האימא הכי גרועה בעולם והיא לא יודעת איך היא והבנות יסתדרו יחד. אימי הסכימה מרוב רחמים להחזיק את התאומות למשך זמן מה עד שלין תתאושש אבל נראה שלין דווקא ניצלה את הזמן כדי לבלות, היא שוב הייתה בהיריון והולידה שוב בת, דווקא כולנו ציפינו לבן אבל יצא עוד פעם בת. אחרי הלידה של האחות החורגת הרביעית שלנו, פרלי, נראה היה שלין באמת החלה להחזיק את עצמה. היא שכרה דירה והייתה מביאה את התאומות לאימי מדי פעם כדי שאני, פלורן והארלי נשחק איתן.
בזמן שלין גידלה את בנותיה בצורה הכי טובה שיכלה, אימי החלה לגדל אותנו בצורה הכי גרועה שאפשר. היא הזניחה אותי, את פלורן ולפעמיים אפילו את הארלי. מצאנו את עצמנו בנות 7, 9 ו-4 לבדנו ברחוב. הסתובבנו הרבה ברחוב, אפשר להגיד שחיינו את הרחוב, היינו במקומות מסוימים קבוע כול יום והיה לנו כמה חברים מהרחוב. פלורן המסכנה הייתה צריכה להשגיח מגיל צעיר עליי ועל הארלי, אני לא יודעת איך פלורן החזיקה מעמד כול כך הרבה זמן. הארלי הייתה שקטה ומופנמת אבל אני זוכרת את עצמי כדיי מופרעת וטום בוי. אפשר להגיד שדיי מהר התאומות ופרלי הצטרפו אלינו, לין הזניחה אותן גם לאט לאט ואז נעלמה לחלוטין. מור ואימי עוד איכשהו נשארו באותו בית וכול פעם שהייתה בעיה חמורה אז יכולנו לפנות אליהם אבל לתאומות ולפרלי לא היה בכלל אף אחד. אני, פלורן והארלי נשבענו שנעשה כול יכולתנו כדי שהתאומות ימשיכו להיות איתנו כי ידענו שאם הרשויות יראו אותן לבדן ברחוב הם ייקחו אותן לבית יתומים ולא נראה אותן שוב לעולם.

-המשך יבוא...-