לבד. לבד לבד. \ Moonlight...
לבד.
הרבה ביחד. הרבה צחוקים. הרבה הרגשה טובה. ואז לבד.
ואז חושך, ואז ליכלוך, ואז שנאה. הרבה שנאה. הרבה לבד. הרבה שנאה.
אתה עוצם את עינייך, אבל השינה לא מגיעה. אתה אפילו לא עייף. מי יכול לישון אחרי פרץ אנדרנלין כמו שחווית בשעות האחרונות? מי יכול לישון אחרי שהוא כל כך... לבד?
אז אתה עוצם את עינייך, לא רוצה לראות כלום. מנסה להיות כעיוור לכל הבעיות. אפילו שגם ככה חשוך. אפילו שגם ככה הבעיות לא נעלמות. אבל בכל זאת, מאז שהיית קטן, הפעולה הזו של "לעצום עיניים" תמיד הייתה סוג של בריחה מהמציאות בשבילך.
כמו בפעמים בהן היית רב עם אמא. כמו בפעמים בהן היית חוזר שיכור ומנסה להתחבא מאבא. כמו פעמים בהן היית ביחד. היית במעגל כלשהו. היית משהו.
ועכשיו זה לבד.
ועכשיו אתה פוקח את עינייך, קורע את עצמך מן הרצפה הדביקה, ומדליק את האור. אומד את הנזקים. מחשב כמה שעות יקחו לך לנקות את כל זה. כמו שעות יקחו לך לתקן את כל מה שקרה כאן הלילה. כמה שנים של פסיכולוגים תבזבז בניסיון לשכוח מכל זה.
ועדיין זה לבד. ועדיין זה רע. ועדיין אף אחד לא כאן. לאף אחד לא אכפת יותר. כולם הולכים עם הזרם. הזרם אמר החוצה, כולם הלכו החוצה. הזרם אמר לשנוא, כולם שונאים. הזרם אמר אחת, שתיים, שלוש וכולם נעלמים. פוף אחד גדול, והנה אתה לבד. כי זה מה שהזרם אמר. לבד לבד לבד. יחי הלבד.
ועכשיו הזרם אומר לנקות. הזרם אומר לנקות את הדירה, לנקות את הראש, לנקות את עצמך מכאן. הכי מהר שאפשר. ומי אתה שתלך נגד הזרם? אז אתה מנקה את הראש, מצית סיגריה ויאללה לחלון. לשאוף, לנשוף, להרוג את עצמך לאט. לאט. לבד. לבד. להרוג את עצמך. לשכוח מהכל.
האמת, -אלוהים- זה לא כאילו שלא ידעת שזה יקרה. ידעת שבשלב כלשהו, במקודם או במאוחר, תגיע הנפילה. היית בצמרת, בצמרת של הצמרת אפילו. כל כך גבוה, כל כך שואף ליותר. אבל הצמרת הגיע לקיצה, ותקופת הביחד שלך יחד איתה. ומכאן רק נפילה.
היא התחילה לאט, הנפילה הזו. תחילה סיגריה פה. תחילה סיגריה שם. ומסיגריה זה הפך לקצת יותר. לקצת יותר מסוכן. קצת יותר מלהיב. אז הלאה לג'וינט פה. הלאה לג'וינט שם. לילות על גבי לילות וימים על גבי ימים של ישיבה במרפסות עם ג'וינט ביד. הרגשה טובה. הרגשה של יותר טוב. הרגשה של ביחד.
ובתוך כל השאיפה הזו למעלה, היית אתה זה שמתחיל את הגל הבא. אז היית מספק. היית מספק כל דבר. היית מספק בנות. שתיים כל לילה. כולן רצו אותך, זאת לא הייתה בעיה להשיג. היית מספק כדורים. כמה שצריך, כמה שרוצים, כמה שלמעלה. כמה שביחד. ואז עברת לספק גם בנים.
בכל מקרה כבר היית בטופ שבטופ, ובכל מקרה ידעת שהנפילה כבר בעיצומה, אז למה לא לזרוק כמה קלפים אחרונים על השולחן? אז זה המשיך לנשיקה פה. נשיקה שם. כסף פה, כסף שם. הלו? מי זה? בטח, הלילה? מאה שקל, והנה אתה בתחתית של התחתית. והנה אתה מרוח על מיטה זרה, גבר זר בתוכך. גבר זר בתוך גבר זר. אתה בתוך גבר זר. מי אתה?
זה המשיך לבולים. זה המשיך לטריפים, זה המשיך לכל דבר שחשבת שיעלה אותך בדרגה ובדיעבד רק הוריד אותך. עוד ועוד. התכופפת והתכופפת, במעמד חברתי, לאנשים, לזרים. מי אתה? מה אתה?
חשבת שהכל בסדר. היית כעיוור לנפילה הזו. והנה קלף אחרון, הג'וקר בידך. מסיבה גדולה, מסיבת סיום, אתה מארגן. אתה מספק. אתה תייבא. אתה תתכופף. אתה תקנה. אתה תשלם. לך ישלמו. אתה תלקק, בולים, איברים, אנשים, את שאריות הביחד מהרצפה. אתה תלקק, אתה תזייף. אישורים, חיוכים, אושר. אתה תהיה לבד. לבד לבד. מי אתה? אתה לבד. במה אתה עוסק? חוץ מלהיות זונה? אתה עוסק בלהיות לבד. ואיך תגמור? חוץ מכל לילה בשירותים אחרים, אתה תגמור לבד.
ואתה גם לבד סוגר את האור, ולבד נשכב על הרצפה, ולבד מתכנס לתוך עצמך, בתנוחה עוברית ומגוננת. ולבד מחייך חיוך קטן אחד.
ואתה לבד.
לבד לבד.
הרבה ביחד. הרבה צחוקים. הרבה הרגשה טובה. ואז לבד. לבד לבד.
MoonLight.
שעוד מנסה להתרגל לבלוג הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
One last breath.