זה מתיש, זה מעייף.. אבל המאבק אינו נגמר עד שגלעד יוחזר.

ג'ימי קרטר.. כל-כך הרבה דברים אפשר להגיד עליו..

אבל מישהו יכול להסביר לי איך ג'ימי נכנס לרצועת עזה, נפגש עם שוביו של גלעד שליט, מעביר לגלעד דרכם מכתב (בפעם הקודמת הוא העביר מכתב מגלעד למשפחתו) אבל איך הוא לא לוחץ עליהם על מנת להיפגש עם גלעד?

קרטר, לאחר שביקר בעזה, אמר אתמול "קיבלתי את הרושם שגלעד שליט בחיים ושלומו טוב". אותנו זה לא משכנע. אנחנו רוצים לראות את גלעד בבית, ועד שזה יקרה- ולא תעזור שום התרשמות- אנחנו רוצים אות חיים מגלעד. מכתב, קלטת שמע, או בעצם קטע וידאו. כן, קטע וידאו. אנחנו רוצים לראות את גלעד. להבין את מצבו הנפשי (לפחות חלקית).

אנחנו צריכים להזדעזע כדי לפעול לשחרורו המהיר.

"זוהי טעות לחשוב שגורלו של גלעד שליט נוגע רק לו ולבני משפחתו. כאשר חייל ישראלי בודד נמצא בשבי האויב, הראש של כולנו קצת מושפל. אנחנו לא יכולים לנשום נשימה ממש עמוקה, עד קצה הריאות. ולא נוכל לנשום כך עד שהוא יחזור הביתה" (מיקי מלץ, ynet, 23.7.2008)

להזכירכם, קרטר בא מהמדינה שמדיניות החזרת חייליה ממקום מלחמה היא שמחפשים חייל במשך יום או יומיים גג, ואם לא מוצאים אותו- אז יאללה, למשימה הבאה. קרטר הוא בין היחידים (אם לא היחיד) שמבינים את כמיהתנו לחזרה של חייל אחד בודד-

"זר לא יבין את עומק הצער שמגלה המדינה על אובדנו של היחיד, וכמהה לשובו של חייל חטוף אחד" (ציפי לבני, הבלוג של ציפי לבני, 28.4.2009)

אני רק צריכה שיסבירו לי איך אני אמורה להתגייס בעוד כשנה וחצי-שנתיים לארגון שאני יודעת שממנו נחטף חייל בעת מילוי פקודה ולשרת מדינה אשר מתגאה בערכים שלה, אך פועלת ע"פ ערכים של אחרים. איך?!

1,088 ימים בשבי!!