את המודעה הזו קיבלתי במייל היום אחה"צ.
זה החזיר אותי אחורה ללידות של הילדים שלי.
הייתי שם בחדר הלידה עם אישתי.
הדבר הראשון שחשבתי עליו, כשראיתי את אישתי סובלת מהצירים היה
"ברוך שלא עשני אישה..." לא חושב שגבר יכול לסבול כאלו כאבים.
הלידות היו טבעיות ללא אפידורל, בחירה של אישתי.
המצלמה הייתה עלי וסיכמנו לפני הלידה שאני אצלם את הכל.
וזה מה שעשיתי.
הפסקתי לצלם אחרי הלידה והכל מתועד.
כשבאו חברים ומשפחה ורצו לראות, לא הוצאנו את התמונות ההן.
אני חושב שהן תמונות אינטימיות מאוד.
לא רק בגלל שזה נראה לי בכל אופן, כאילו הצטלמנו ערומים באמצע אקט מיני,
אלא גם רואים את הסבל ואת הכאב.
כאבים כאלו הם משהו פרטי. הדמעות, הצעקות, הסבל הנראה על פני היולדת.
חברים אחרים, חלקם לפחות, הראו לכל העולם ואישתו את כל התמונות...
אני לא הבנתי את זה אף פעם.
המייל הזה עם הסיפור מלמעלה שקיבלתי מאתר "הכללית" רק מראה לי כמה כולנו מציצנים.
כאן במודע מבקשים מאנשים פרטיים לכתוב, אולי גם לצרף תמונות, לא התעמקתי
בבקשה, של משהו שהוא כל כך פרטי ואישי כמו לידה.
לפני כמה שנים ראיתי בערוץ 8 סרט על לידה שבעלה של היולדת צילם.
זה התחיל במקום שהם גרים וקצת על חייהם באופן כללי.
הסרט תיאר את כל הלידה, כולל צילום של החלק הקדמי, יציאת הראש
ניתוק חבל הטבור ואפילו את התפרים שהרופא תופר את האישה בגלל "קריעת"
השפתיים למטה...
אני הרגשתי רע באופן פיזי. לא הבנתי איך אנשים מוכנים להתפרסם מצילום כל כך אישי
של רגע הבריאה של ילדם היוצא לאויר העולם.
מה טוב בזה? הבעל אמר שם שהוא מרגיש שהוא עושה שירות למען המדע והציבור...
להראות את רגליה של אישתו פשוקות והיא כולה צורחת וכואבת ואיך תופרים אותה
איזה שירות הוא נותן?
והאישה, איך היא הסכימה להיות חלק מחשיפה שכוללת אותה בתור "שחקנית פורנו"
בחדר לידה? אין גבולות לאנשים? לא חושבים קצת?
אני אדם מאוד פרטי. לא מרשה לאף אחד לחדור אל מבעד לריבוע או לגבול שאני מציב
לאחרים, אלא אם קיבל אישור מיוחד...ואצלי זה מאוד ברור. מי שיש לו בעיה עם זה, שיתמודד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
