נניח שאני חי על אי בודד ויש לי תרנגולת שמטילה ביצים כל בוקר לארוחת בוקר.
ואתם חיים על האי הקטן הזה בצידו השני.
נפשיכם חושקת בתרנגולת כדי לספק את צרכיכם.
תרחיש אחד אומר, נניח שאתם יודעים שאם תגנבו לי את התרנגולת
אני לא אעשה כלום כי אין לי חשק לחפש מי גנב את התרנגולת ואני אוותר.
במקרה הזה תבואו ותגנבו אותה ללא חשש.
אבל אם אתם יודעים שאני טיפוס נקמן וקשה ואני לא אשקוט ואהפוך כל אבן על האי
כדי למצוא מי גנב לי אותה ולא רק שאשיב אותה אליי אלא גם אדע לנקום.
במקרה הנ"ל אתם לא תעיזו לגנוב לי את התרנגולת.
אני לא רוצה למתוח ביקורת על מה שקרה על הספינה הזו "מרמרה" לפני יומיים.
אני לא חושב שיש מישהו שיודע מה קרה שם לבד מאלו שהיו על הספינה.
שום סרט שמישהו צילם לא יכול לתת תחושה עצמית של מה שקרה ויהיה האוטנטי ביותר.
קראתי עשרות טוקבקים לכתבות שהתפרסמו בעיתונים האלקטרוניים.
כל כך הרבה בורות וחוסר שכל של אנשים שאני תמיד נשאר המום מחדש.
יש לי רעיונות משלי למה ואיך היה צריך להתנהל שם ואני מבין קצת בטקטיקות
ובניהול קרב ומלחמה, אבל זו לא חוכמת בדיעבד. של אף אחד.
עשו את הטוב ביותר, בטח החיילים שעלו שם למעלה.
אבל על דרך המשל שנתתי בהתחלה אני רוצה להגיד שצריך להראות לכל "השכונה" כאן
שישראל היא "משוגעת".
לא לתת לכל זב חוטם להחליט מה לעשות ואיך להיכנס למקום שאנחנו קבענו שם את הכללים.
אם כל העולם מפנה אצבע מאשימה אלינו כאילו שאנחנו בעלי הבית על הכניסות לעזה
אז אני לוקח את האחריות ולא נותן לאף אחד להחליט על מה לעשות שם.
אי אפשר להיות גם זה שמתנער מהמקום המקולל ההוא וגם להחליט שאני סוגר אותו.
אם זוגר אותו אז אני המחליט.
בשכונה יודעים שאני ילד מופרע אז יפחדו ממני, אבל אם אני אמצמץ ואגיב בגמגום
כולם יעשו מה שבא להם.
זה מה שקורה שם בעזה. וזה מה שנותן לגיטימציה לאחרים לעשות מה שהם רוצים.
את הספינות לא היה בכלל צריך להביא לאשדוד.
להשבית אותן, את אלו שהתנגדו לחזור לאחור, ולתת להיות להיות כמו עלה נידף על פני הים.
נתונים לחסדיהם של הגלים.
אולי לשלוח לשם את השייטת לחבל בספינות, במנועים, כדי להשבית אותן קליל.
לתת להם שיצרחו לעזרה ואז להגיע לשם ולהעמיד תנאים של איך אנחנו עוזרים להם.
או לחילופין לשרטט לרבי החובל של הספינות קו דימיוני "אדום" וללהזהיר אותם
שבמעבר על הקו האדום הם חשופים לירי על מנת לפגוע.
בכל מקרה לא להשתלח בצה"ל בחיילים ובמפקדיהם.
אני מאמין שלא הרבה היו בסיטואציות של חייל מול אזרח
של חייל מול זקן או ילד שרק אנחנו כיהודים יכולים להתלבט אם לירות ולהרוג או לתת עוד צ'אנס.
הצבא ילמד את הלקח שלו.
אתמול כשראיתי את הספינות בדרך לאשדוד חשבתי על תרחיש אחר.
מה יקרה אם מחר יגיעו 30 ספינות או יותר. מה אז נעשה?
איך המדינה הזו תתמודד עם כזה דבר?
מה שמחזיר אותו למשל בתחילת הפוסט.
אם כולם ידעו שאנחנו לא נעשה כלום, יגנבו לנו את ה"תרנגולת".
כולם צריכים להבין שאנחנו כאן ולא יקחו אותנו לאף מקום וכל אחד שיעז דמו בראשו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
