ההרגשות אצלי התחילו בגיל 15-16 כיתה ט' בערך.
הייתי מנוי למעריב לנוער ושם היה מדור של מתכתבים. למי שלא יודע מה זה, בעידן האינטרנט,
זה היה לוח מודעות שבו פירסמו בנים ובנות מה הם אוהבים ואילו ילדים הם מחפשים להתכתב איתם.
ההתכתבות הייתה בדואר כמובן ע"י שליחת מכתבים.
הראשונה שענתה לי הייתה דליה. מחיפה. המכתב היה כתוב על נייר מכתבים כזה ורוד, "של בנות"
עם ריח נעים של בושם.
היה לה כתב עגול וההתלהבות שלי הייתה בשיאה. אחרי חודש בערך וארבעה מכתבים (אז לקח לכל מכתב
להגיע לצד אחד בערך שבוע...)קיבלתי מכתב עם תמונה בגודל מלא. ילדה בת 14 בלונדינית מתולתלת
מדהימה ביופיה. ההתאהבות הייתה מיידית. לא ידעתי איך לכתוב לה שאני מאוהב בה וניסיתי ללכת מסביב
ללא הצלחה יתרה. בסוף כתבתי לה שאני מאוהב בה "ממכתב ראשון". היא לא חזרה אלי עם מכתב...כנראה שהייתה
בהלם קצת מהישירות.
השניה הייתה עדנה. עדנה הייתה נערה בת 15 מאשקלון והיא שלחה לי תמונה במכתב הראשון.
התמונה לא הייתה מוצלחת כל כך אבל מספיק ברורה כדי לראות שהיא שזופה עם עיניים כחולות.
משהו שהשאיר אותי פעור פה ומאוהב.
התכתבנו כמה חודשים עד שהיא אמרה לי שהיא לא יכולה להמשיך כי היא עוברת דירה...
השלישית הייתה סוזי. סוזי גרה במגדל העמק. היא לא רצתה לשלוח לי תמונה אבל ההתכתבות איתה הייתה
מיוחדת. הקלילות של הכתיבה והסיפורים שהיא סיפרה לי שם על המשפחה והילדים בכיתה הייתה שונה.
הסיפורים שם קלחו כמעיין. השפה שלה הייתה עשירה והיא פשוט גירתה לי את הדימיון.
בחופש הראשון שהיה אז, לא זוכר איזה מהם, נסעתי אליה. קבענו שאני מגיע עם חבר לטיול בחיפה
והיא הסבירה לי איך להגיע אליה באוטובוס.
ישנתי אצלה לילה אחד בסלון...בבית היו הסבתא והיא, ההורים נסעו לחופשה באילת.
היינו ערים הרבה אחרי חצות. זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי בחיים לילדה/נערה.
ההתלהבות הייתה הדדית ולולא הסבתא ששמרה עלינו כמו מכשפה מי יודע מה עוד היינו עושים...
שלושת הנערות היו במקביל. באותה תקופה. כבר אז ידעתי שאני כזה מוכשר...
הדבר הרציני יותר היה עם חני. חני הייתה אחותו הצעירה של אחד מחבריי הטובים.
ראיתי אותה כל יום היא הייתה בת 14 ואני בן 16 וההורמונים עבדו ב-150%.
ניסיתי להתקרב אבל אחיה שהיה החבר שלי אמר לי שאני לא אעיז. הוא לא מוכן שנהייה חברים.
אני לא הסכמתי לדברים והיו ביננו ויכוחים על זה. נפרדנו כחברים לתקופה כי רציתי לצאת עם אחותו...
שלחתי לה מכתב (לא בדיוק שלחתי, הלכתי לרחוב השכן ושמתי את זה בתיבת הדואר...) על המכתב
היה כתוב "לחני - אישי". פחדתי שהחבר יפתח את המכתב ויעשה בלאגן.
חני קראה את המכתב ואחרי יומיים קבלתי גם אני מכתב לתיבת הדואר בבית באותה השיטה
של "דיוור ישיר". המכתב היה ארוך אני זוכר. משהו כמו 4 דפים. היא הייתה מאוהבת בי כמו שאני בה
אבל היא לא רצתה צרות עם אחיה.
כשראיתי שכך העניין הלכתי אליו בהפסקה בתיכון ודיברתי איתו. לא הועיל. האו אמר לי אתה לא תצא עם אחותי.
אני לא מסוגל לחשוב שאתה תזיין את אחותי (אלו היו המילים שלו שנחרטו במוחי לעד)
הרפתי מזה וחברים טובים או בכלל, לא היינו יותר.
באמצע התיכון הכרתי את רבקה.
היינו במסיבה וניסיתי להתחיל איתה אבל היא הייתה עם מישהו (בדיעבד מסתבר שהם לא היו חברים אלא
רק באו ביחד למסיבה).
מישהי בכיתה שלי שגם הייתה במסיבה שאלה אותי כמה ימים אחרי אם נדלקתי על רבקה. אמרתי שכן.
היא אמרה שרבקה היא קרובת משפחה שלה והיא יודעת איפה היא גרה.
הלכנו ביחד לרבקה אני הייתי על תקן המלווה...אבל ההיא מהכיתה שלי הייתה חכמה והלכה לדבר עם
אמא של רבקה והשאירה אותנו לבד בחדר.
יצאתי עם רבקה במשך שנה. התאהבתי בה והיא התאהבה בי זה היה הדדי והיה הכי טוב שאפשר.
עם רבקה היה גם המין הראשון שלי. בהתחלה מהוסס כמובן אבל אח"כ היה מענג.
אביה של רבקה טס בשליחות המדינה לגרמניה וכל המשפחה נסעה איתו כמובן.
רבקה לא רצתה לטוס אבל לא הייתה לה ברירה.
הייתי חודשיים בדאון. הלימודים לא עניינו אותי, חברים, משפחה כלום לא היה חשוב לי.
שיברון לב כזה לא חוויתי מעולם.
מה שהחזיר אותי לחיים היה לימודי הנהיגה שההתלהבות מהם השכיחו לי מעט את רבקה.
לא יצאתי עם אף אחת כמעט עד הצבא.
הספיקה לי חוויה כזו של פרידה ממישהי שאהבתי מאוד.
בצבא כבר היו חוויות אחרות שאת רובן קראתם פה ושם בשנה האחרונה בבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
