לפני כמה שנים התגוררתי באזור אחר שרוב הבניינים היו רבי קומות.
כמה רחובות משם היה מין מרכז קליטה לעולים חדשים.
רובם היו באים לאזור שלנו כדי לקנות מצרכים בסיסיים מהמינימרקט השכונתי.
מלבד היותו של ה"מכולתניק" או ה"סופרמרקטיק" הזה גנב שמכר במחירי המקסימום
הוא גם היה רמאי.
המחירים היו מחירי מקסימום כי לטענתו הוא לא סופרמרקט גדול שקונה כמויות ואז מקבל הנחה, מה שנראה
על פניו נכון אבל לפחות תוריד 10 אג' ואל תמכור במחיר המקסימום?
מה שהכי הרגיז אותי היה שהוא ידע מתי מגיעים העולים החדשים לקנות ואז היה עושה סדר חדש במקרר.
בשעות הבוקר המוקדמות הוא היה מסדר את הסחורה, החלבית בעיקר, כיוון שהיא הגיעה
כל בוקר. הסידור היה כך שבשורה השניה היו המוצרים עם תאריך פג תוקף החדש
ובשורה הראשונה היו מוצרים שתוקפם פג בעוד כמה ימים.
בערך בשעה 10 הוא היה שם בשורה הראשונה את המוצרים שתוקפם פג יום אחרי.
העולים החדשים שהיו מגיעים למינימרקט בערך בשעות האלו, היו "צורכים" את המוצרים
הכי ישנים כיוון שלא כולם ידעו להסתכל על התאריך והם היו בשורה הראשונה.
מידע אישי, תנובה שטראוס וכו' מוכרים דרך המפיצים המקומיים שלהם בחצי מחיר מוצרים שהולכים
לחנויות, בעיקר שכונתיות, מוצרים שתוקפם פג עד 3 ימים מאותו יום מכירה.
אם אתה כבעל מינימרקט, מצהיר על כך ומוכר בהתאם אז הכל בסדר. כל אחד יחליט אם זה
מתאים לו או לא. אבל למכור את הסחורה באותו מחיר ובעוד יום יומיים זה כבר צריך להיזרק לפח,
זו רמאות לשמה.
בעברי ניהלתי מעבדה לביקורת איכות וטיב במפעל תרופות ידוע.
בתרופות, אולי יותר מאשר באוכל, זמן התוקף הוא משמעותי הרבה יותר.
תרופות מיוצרות במפעל כימי, מה שאומר הכל על כל מה שאנחנו מכניסים לפה.
כמנהל מעבדה כזו, עבדנו לפי נהלים מחמירים מאוד של משרדי בריאות בעולם.
המחמיר ביותר היה ה-FDA שהוא משרד הבריאות האמריקאי, שאם להשתמש בלשון עממית,
יוציא לך את המיץ כדי שתוכל למכור תרופה כלשהיא בארה"ב.
הביקורת שלהם אורכת סדר גודל של שלושה ימים שבהם הם מחפשים בציציות ושואלים שאלות מכווונת מטרה.
ושזה יהיה ברור, אם חברה אמריקאית רוצה לשווק בארה"ב תרופה שמיוצרת בכל מקום בעולם,
מלבד זה שהחברה המשווקת מגיעה לבדוק את המפעל המייצר, לדוגמא בארץ,
הממשל הפדראלי שולח נציגים משלו למפעל לבדוק אותו ולא חשוב היכן הוא נמצא בעולם.
הטענה המוצדקת היא שהממשל רוצה שהתרופות שלא מיוצרות בארה"ב יעברו בדיקה יותר מקפת
כדי לוודא שהאזרחים יקחו תרופה שלא פוגעת בהם.
תיאום הביקורת המחמירה הזו מתואם לפחות כחצי שנה לפני כך שיש זמן למפעל מעבר לים
להתארגן ולהיות מוכן לביקורת.
בארה"ב לעומת זאת, הפגישה נקבעת מעכשיו לעכשיו, הם מגיעים למפעל לביקורת.
זה מצריך לעבוד בצורה נאותה כל הזמן ולא רק לפני ביקורת (מה שמזכיר את ביקורת המפקד בצבא...)
מבחינת אחרון משרדי הבריאות המחמירים שאני קיבלתי לביקור, כמה שזה עצוב, היה משרד הבריאות הישראלי.
הגיעה קבוצה ששהתה במפעל כמה שעות, בדקו את מתקני היצור, ניירת של מנות היצור, אבטחת איכות,
שיטות אנליזה וכו'. הביקור הסתיים בהצלחה חסרת תקדים...
החברה שאני עבדתי בה הייתה מחוייבת ללקוחות עולמיים כך שתמיד עבדנו נכון.
המפעל זכה לביקורים של חברות ומשרדי בריאות מיפן, סין, הודו, גרמניה, איטליה ארה"ב וקנדה.
בהשוואה למדינות מפותחות,משרד הבריאות הישראלי היה "חפיפניק" מאוד.
אז מה זה פג תוקף בתרופות?
למי שלא מכיר, ואני מאמין שרוב האנשים לא יודע, איך מחליטים על התאריך שכולנו רואים על גבי התרופה?
לפני שמנת הייצור של התרופה (אצווה בעברית) עוזבת את שערי המפעל בדרכה ללקוח, נלקחות דוגמאות.
הדוגמאות מחולקות לכמה "תחנות".
דוגמא אחת נשארת בטמפ' החדר והדוגמא הזו היא דוגמת ביקורת.
דוגמא שניה מושמת בתנור מיוחד מבוקר מחשב שבו הטמפ' היא 25 מעלות צלזיוס וב-40% לחות.
הדוגמא השלישית נכנסת לתנור דומה לקודמו אבל בו הטמפ' היא 40 מעלות צלזיוס ו-60% לחות.
הדוגמא הכי חשובה היא זו האחרונה. חצי שנה בתנאים המואצים האלו הם שווה ערך
לחמש שנות מדף של התרופה.
כדי לא להיכנס למונחים מקצועיים אגיד רק שכל מנת יצור מוכנסת לתנורים האלו והדוגמאות מוצאות
משם לבדיקות תקופתיות. מה שחשוב לראות בדוגמאות שנשארו במפעל הוא שאין שינוי לצבע, למרקם
ושהתרופה לא מתפרקת למרכיבים מסוכנים.
ישנן טבלאות מיוחדות שקובעות זמנים לפג תוקף של תרופה בהתאם לזמן עד פירוקה.
כשמשרד בריאות וחברה מסויימת מגיעים לבדוק את המפעל זה אחד הפרמטרים הראשונים שהיא בודקת.
הבדיקה נקראת "בדיקות יציבות" וכשמה כן היא, לבדוק עד כמה התרופה יציבה ויותר חשוב מכך
האם המפעל שומר, מנהל ומתעד את הבדיקות האלו.
אם לחזור מהמאקרו למיקרו השכונתי, התעמתתי כמה פעמים עם בעל המינימרקט, כי מה לעשות
הוא לא יכול להחזיר את כל המוצרים למקומם "הטבעי" וקרה שנתקלתי במוצר שפג תוקפו יום אחרי.
תמיד היו לו תירוצים מוצדקים מבחינתו אבל בטח לא מבחינתי כצרכן.
בפעם האחרונה יצאתי מהמינימרקט והגשתי תלונה במשרד הבריאות המקומי.
נציגים של משרד הבריאות בישוב הגיעו פעמיים אליו, פעם בבוקר מוקדם ופעם אחרי הצהריים.
בשתי הפעמים הם בדקו אותו ללא ידיעתו.
בעל המקום נקנס בקנס גבוה ומאז הוא לא מרמה יותר.
כאחד שמכיר תרופות, אני יודע מה הן מכילות ואילו סכנות יש בפירוק שלהן לגוף האדם.
יש לי השכלה והכשרה להבין את מהות החומרים שמהן מורכבת תרופה ולדעת לנקוט באמצעים
הנכונים והמתאימים למניעה.
לאף בעל חנות/מינימרקט/סופרמרקט אין שום השכלה ויכולת לקבוע אם גבינה או חלב או כל מוצר אחר,
יכולים להימכר ביום שבו פג תוקפם. אותו מעניין רק הכסף, לכן הוא לא יכול להתנהג
כאחד שמכיר ולשים את זה בחזית המקרר כאילו זה מוצר שהרגע הגיע מפס היצור.
מושג שמוצאים על אריזות של מוצרים מחברות שמכבדות את עצמן ואת הלקוח:
ת.י.נ - תנאי יצור נאותים. מין "הסכם" בין היצרן לצרכן שאומר שהמוצר יוצר בתנאים הכי מתאימים
לו מכל הבחינות ושהוא נבדק ונמצא תקין. הרבה חברות מפרסמות שבמידה והמוצר
נמצא פגום יש להחזירו מכיוון שהוא יצא משער המפעל תקין.
אותו מושג נקרא באנגלית G.M.P שאומר Good Mnaufacturing Procedures (תנאי יצור נאותים)
תשימו לב לתאריך, יש מוצרים שיכולים לעשות רע מאוד לגוף האדם, ביחוד תרופות.
כמו שנאמר במקורות (בטח לסיטואציה אחרת אבל זה תופס גם כאן)
"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"...
(אני כבר בארץ היה כייף ונעים, תמונות בהמשך)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
