את "אלפונסו" הכרתי לראשונה לפני 6 שנים בלונדון.
שם הייתה פגישתנו הראשונה.
הוא היה אחד שיכול היה להשיג כל מה שאתה רוצה. החל בעט וכלה בספינה.
אלפונסו היה אמור להגיע אלי ולהביא לי מעטפה.
ישבתי באחד מבתי הקפה ברובע הלטיני על המדרכה, זה היה רחוב ארוך מאוד של הרובע.
ביד החזקתי עיתון מקומי.
"אלפונסו" עבר על פני, המשיך כמה צעדים וחזר על עקביו.
הוא נעמד לידי וביקש אש לסיגריה שהייתה תקועה לו בפיו.
הוצאתי את המצית מהכיס של החולצה והגשתי לו אותה.
"אלפונסו" שאל אם אפשר לשבת לידי ולא חיכה לתשובה אלא פשוט התיישב.
לא ראיתי אותו שנתיים בערך והוא התחיל להקריח.
הוא שם לב שאני מסתכל על פדחתו וחייך.
"מסימני הזמן. אתה ידידי לא מקריח אבל השיער שלך מתחיל להאפיר, ויחד עם זאת אתה נראה טוב.
מה הסוד? עדיין רוכב על אופניים או עושה סקס או גם וגם?" שאל אלפונסו.
עדיין רוכב למרות שבארצנו זה נהייה מסוכן כבר, וסקס, איך אפשר בלי זה? השיער מאפיר
לכל שערה יש סיפור. צחקתי.
הזמנתי לי ו"לאלפונסו" קפה ודיברנו על כל מיני דברים שממש לא חשובים.
אחרי שהמלצר הביא את הקפה והסתובב, "אלפונסו" הכניס את ידו לכיס מכנסיו
והוציא מעטפה קטנה בגודל 10X5 ס"מ בצבע חום בהיר ושם אותה על השולחן.
הכנסתי אותה לכיס מכנסיי. ידעתי למה קשורה המעטפה.
"אלפונסו" שתה בלגימה את הקפה, קם מכסאו והמשיך ללכת בכיוון הנגדי ממנו הגיע.
הוא עבר את הכביש בריצה כ-30 מ' מאחריי.
לפתע נשמעה חריקת בלמים חזקה ולאחריה מכה.
זו הייתה "סקודה" בצבע ירוק בקבוק כהה שפגעה חזיתית באלפונסו.
המכונית עצרה ומתוכה יצאה נהגת מבוהלת וצורחת בהיסטריה.
אנשים התקהלו מסביב.
הסתכלתי על מקום התאונה וראיתי את השליש מהשלישיה כבר במקום.
השליש נכנס לתוך ההמון בצעקות "דוקטור" ובדק את הדופק של אלפונסו.
אלפונסו היה מת. קיבלתי סימן להמשיך הלאה.
התרחקתי כמה עשרות מטרים מהמקום לרחוב סמוך התעשתי כמה שניות ותפסתי מונית.
המונית לקחה אותי לתחנת הרכבת.
מזוית העין ראיתי את השליש מהשלישיה באותו מקום שהיה צריך להיות.
ניגשתי לתא מס' 688 הכנסתי את המפתח שהיה במעטפה מאלפונסו ופתחתי את התא.
בתוך התא הייתה מעטפה גדולה יותר כמו אחת שמשמשת לאיחסון מסמכים.
המעטפה הייתה חתומה וסגורה.
לקחתי אותה איתי, יצאתי מתחנת הרכבת ותפסתי מונית בחזרה למלון.
בלובי של המלון ראיתי את השלישייה כל אחד ישב ליד שולחן אחר.
אחד שתה קפה, שני קרא עיתון ושלישי דיבר בסלולרי.
הלכתי לכיוון המעלית.
בעודי מחכה למעלית הסתובבתי לראות מה קורה בלובי.
השלישייה הלכה לכיוון המעליות האחרות.
נכנסתי לחדרי וצנחתי על הכסא.
מה קרה שם? תאונה? מישהו דרס למוות את אלפונסו בכוונה? בגלל המעטפה?
לא יכולתי להבין באותו רגע שום דבר. אני רק יודע שזו הייתה אבידה.
אבידה אישית ומקצועית. יש אנשים שמוכנים תמורת כסף לסכן את חייהם, יש אנשים שמסכנים את חייהם
בגלל אידאלים, ויש כאלו שגם וגם.
אלפונסו לא היה אידאליסט או ישראלי, הוא אפילו לא היה יהודי.
הוא היה מסוג האנשים שמוכנים להשיג לך כל מה שתרצה כאמור תמורת כסף.
אבל זה לא משנה את העובדה שכרגע הוא מת ואני הייתי האדם האחרון שראה אותו חי ונושם.
אני מקווה שאוכל לדעת משהו מהסוף הטראגי הזה של האדם.
10 דקות אחרי זה נפגשנו שוב בחדר של שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
