תמיד אהבתי כימיה.
ריתק אותי איך אפשר לערבב חומרים שונים וליצור דברים אחרים.
שיעורי הכימיה והמעבדות היו בשבילי המקום היצירתי ביותר...קרימינלית 
חשבתי תמיד איך לערבב ומה לערבב כדי ליצור אפקטים מיוחדים.
היו פעמים שלקחתי מעט חומרים גם הבייתה ושם עשיתי ניסויים.
פעם כמעט הדלקתי את הבית מכיוון שהבערתי רצועת מגנזיום ונכוותי בידי.
כשהשמטתי את הרצועה הדקה היא נפלה על השטיח שהתחיל לבעור.
רק "תושיה" שלי הצילה את הבית משריפה (זרקתי את השמיכה שלי על השטיח וקפצתי עליה
כדי להחניק את האש שתפסה בו...)
הבית התמלא עשן וסבתי שחיה איתנו בבית, רצה עם דלי מים...מחזה סוריאליסטי מצחיק.
הייתה לי מורה לכימיה אורגנית שבהפסקות הייתה מעשנת...במעבדה.
אנחנו התלמידים היינו "פורצים" החוצה להפסקה והיא הייתה נשארת כדי לעשן למרות
שהשלטים שם הורו על איסור העישון בבניין המעבדות.
הכיורים במעבדה הכילו חומרים שעבדנו עליהם ושפכנו לתוכם והם היו מחוברים למערכת
ניקוז נפרדת שהלכה לטיפול בשפכים ולא לשפכים הרגילים.
באחת ההפסקות עקבתי אחריה וראיתי שהיא מאפרת בכיור ופותחת מים.
הכיור נדלק "בקטנה" והיא נבהלה ופתחה מים בזרם גבוה כדי לכבות את האש הקטנה בכיור.
היא לא הפסיקה את המנהג המגונה הזה של עישון במעבדה גם אחרי המקרה.
חוש הצדק המפותח שלי החליט ללמד אותה קצת לקח.
באחד הימים עשינו ניסוי עם חומר נוזלי שקוף ודליק.
החומר הזה דליק פחות מדלק אבל חום או גפרור מדליקים אותו.
לפני סוף השיעור כשכולם היו עסוקים בהשלמת הניסוי, אני סיימתי כבר, התפנתי לביצוע העניין.
לקחתי מעט מהחומר ושפכתי אותו לכיור תוך כדי הרטבת דפנות הכיור.
שמתי את הכלי בסלסלת הכלים המלוכלכים ויצאתי עם כולם להפסקה.
עמדתי בפתח המעבדה צופה במורה בכיליון עיניים.
היא הדליקה סיגריה עמדה ליד הכיור וצפתה בנוף הנשקף מחוץ לחלון המעבדה.
(לא משהו מיוחד, כמה עצים והרבה נערים ונערות זרוקים על הדשא)
כשקרבה את הסיגריה לכיור לאפר, האזור היה כבר רווי אדים אבל בכמות קטנה,
כי הרוב הלך לכיור כבר, הכיור נדלק.
היא נבהלה ופתחה את ברז המים. החומר הזה קל ממים ולכן הוא עלה מהכיור
ונדלק (כמו שמן על מים) הכמות הייתה באמת קטנה, משהו כמו כמות הנוזל שיש בבקבוק
קטן של טיפות אף, היא צעקה והלבורנטיות מהחדר הסמוך נזעקו לעזרתה.
הביאו מטף וכיבו את האש שאחזה בכיור.
הפעלת מטף דורשת הסבר אח"כ למנהלת המגמה והמעבדות, על שום מה הופעל המטף...
המורה סיפרה שהיא עישנה במעבדה והכיור נדלק.
היא ננזפה והייתה צריכה להעביר שיעור בטיחות במעבדה לכל תלמידי המגמה לכימיה
על התנהגות נאותה ובטוחה במתחם המעבדות.
בסוף אותה שנה, ניגשתי למורה הזו וסיפרתי לה שאני אחראי על מה שקרה.
היא הסמיקה מאוד ולא ידעה מה לעשות עם עצמה.
"לימדת אותי לקח, למרות שהמעשה שעשית היה יכול להגמר אחרת" היא אמרה.
יכולת לפגוע בעצמך ובמעבדה אם היה שם משהו יותר חמור אמרתי לה.
"אתה צודק. אני מקווה שזה לא יתן לך רעיונות לעתיד שלך" אמרה בחיוך.
אני לא יכול להבטיח כלום, המקצוע הזה מעניין אותי אמרתי.
הייתי אז בכיתה י"א, תלמיד מצויין בכימיה.
אם מסתכלים על כל העולם שסביבנו הכל כימיה.
החל באוכל שאנחנו אוכלים, הביגוד שלנו, התרופות, פנים הבית ומחוצה לו.
הכל מתחיל ונגמר בטבלה המחזורית שהתגלתה בשנת 1869 ע"י הכימאי הרוסי מנדלייב.
היא הבסיס לכל מה שאנחנו מכירים היום ומפתחים בשביל העתיד.
שמות היסודות הם בלאטינית, השפה עתיקה של אירופה מימי הרומאים.
רק שתי דוגמאות להמחיש את העניין.
זהב באנגלית נקרא Gold ובטבלה המחזורית סימנו Au קיצור של Aurum בלטינית
ברזל באנגלית נקרא Iron ובטבלה מחזורית סימנו Fe קיצור המילה Ferrum בלטינית.
כשאנחנו מכינים קפה זו כימיה. מוסיפים סוכר לאחר שערבבנו את הקפה כך שמעלים את
רמת המסיסות של הקפה במים הרותחים בעזרת הסוכר. כימיה בייתית.
כל בישול כל הטעמים והתערובות הכל כימיה.
ואולי הכימיה הכי חשובה, היא הכימיה בין בני האדם.
יש כאלו שאין איתם ויש שמייד יש כימיה.
בבתי הספר, בחלקם לפחות, יש ניסיון לעברת את שמות היסודות.
לתלמידים הלומדים את זה בעברית, יש בעיה כי אין ברזל, זהב, חמצן בטבלה המחזורית
כמו כל שפה גם כימיה היא שפה וכדאי להשתמש בשפה שלה ללימוד המקצוע.
למי שלא מכיר, הנה הטבלה בכבודה ובעצמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
