ליד הבית שלי בונים קניון גדול.
לפי השלטים שבחוץ, מדובר על המקום המקורה והסגור הכי גדול בארץ.
הקניון הזה הולך להיות כולו ירוק.
אולי לא רק בשמירה על הסביבה, אלא גם שכל הקניונים האחרים יהיו ירוקים מקנאה.
המתחם היה שומם הרבה שנים ושימש להדלקת מדורות לל"ג בעומר כל שנה.
עשרות מדורות דלקו שם.
בחצי שנה האחרונה המקום הזה נסגר עם גדר גבוהה של פח ועליו יש צילומים של
מה הולך להיות בפנים.
יש הרבה תנועה של משאיות גדולות שמעמיסות אדמה שמוצאת מתוך בור ענק
שיכיל מאות מקומות חניה תת קרקעיים ובוודאי ישמש גם ליציקת עמודי היסודות.
יש עשרות עובדים במתחם הזה.
החל ממנהלי עבודה שמגיעים במכוניות חדישות עם לוגו החברה שבונה שם.
עובדי המינהלה שמגיעים לעבודה במבנים זמניים מוקפים בגינה קטנה, זמנית, המשמשים
כמשרדים של אזור הבניה, מבקרים מכל מיני חברות, מפקחים ועוד.
כל בוקר כשאני רוכב על האופניים וחוזר הבייתה, דרך אותו מקום מימים ימימה, אני מרגיש
שאני רוכב בסין או איפה שהוא במזרח.
כחמישים פועלי בנין סינים ואחרים, מגיעים באופנים שלהם לאזור הבניה.
בפעם הראשונה, חייכתי לעצמי ונתתי להם לעבור על פני, ובפעם השניה הגברתי את המהירות
כדי להתרחק מכיוון שהאופניים שלי מסובכים יותר לעצירה ולהורדת רגל בשעת חירום
מאשר האופניים של פועלי הבנין.
אחרי כמה זמן החלטתי להשתלב איתם ברכיבה.
אנחנו רוכבים 5 דקות בערך, מנקודת המפגש. אין דרך אחרת להגיע למקום רק דרך כביש אחד.
אני מאמין שבעתיד יפתחו עוד דרכי גישה וכבישים לקניון הנבנה.
תמונה סוריאליסטית של פועלים סינים ועוד אחד שלא שייך.
כולם רוכבים בבגדי עבודה למקום עבודתם ואני רוכב עם בגדי רכיבה מקצועיים
המשמשים רוכבים. כולם מדוושים במרץ בנעלי עבודה להבדיל ממני.
אחרי כמה ימים של רכיבה ביחד, קוראים לי "דיסקברי"...
על הגב של החולצה שלי יש כיתוב גדול בשם "דיסקברי" ומכאן שמי...
אני שומע בוקר טוב בעברית, סינית, רומנית, ואנגלית כל בוקר.
"בוקר טוב דיסקברי" בכמה שפות.
הבוקר כשרכבתי הגעתי אולי כמה שניות לפני כולם לאותה צומת.
ורק אח"כ שמתי לב שהובלתי את קבוצת הרוכבים למקום העבודה.
התחלתי לרכב ראשון והם כולם הגיעו אחרי.
האנשים שעמדו במעבר החציה חשבו שאולי הם נקלעו ל"טור-דה-פראנס" ישראלי מקומי...
אנחנו תמיד נפרדים בכניסה למתחם הבניה בנפנוף יד לשלום.
אני ממשיך הלאה עוד 500 מ' לכיוון הבית והם נכנסים למתחם.
נראה כאילו הם נכנסים לזירת הקרקס.
מקיפים יחדיו את הטרקטורים העומדים שם במקבץ, לכיוון אזור החניה של האופניים שלהם.
כולם יורדים כמעט באותו זמן מהאופניים ושמים אותם בחניה.
לובשים את האפוד הצהוב הזוהר, זה שנראה כמו שיש לכל אחד באוטו.
זו חובה לפי חוק הבניה הישראלי, במיוחד במקומות גדולים שנוסעים בהם טרקטורים
ומשאיות גדולות. על העובדים במקום להראות כדי שלא תקרה חלילה איזו
תאונה בין רכב לאחד הפועלים.
לאחר לבישת האפודים, כמו תלבושת אחידה, כולם מתקבצים יחד במבנה שנראה כמו שלשות בצבא.
אחד מהם שנראה כמו "חניך תורן" עומד לפני כולם ועושה איתם תרגילי מתיחות.
כמו בסין או בכלל במזרח לפני התחלת העבודה.
תופעה לא ישראלית, מעניינת ושונה.
כל עשרות הפועלים נמתחים ומתכופפים, קופצים ומוחאים כפיים לקולו של ה"חניך התורן".
עמדתי באחת הפעמים והסתכלתי בחיוך על הדבר הזה.
התעמלות בוקר לפני תחילת העבודה.
לא ראיתי את זה באף מקום בארץ.
בצהריים כולם הולכים לאופניים, מוציאים את שקיות האוכל ויושבים בשולחן ארוך לארוחת צהריים.
שולחן ארוך בנוי מלוחות ומשטחי עץ.
מעל השולחן יש סככה פשוטה שנראית כמו גג קטן משופע.
אני לא יודע כמה ההחיים שלהם מאושרים.
בטוח שהם חסרים את המשפחות שנשארו שם רחוק איפה שהוא.
אבל קולות הצחוק והדיבור שעולים מהשולחן הארוך מזכירים לי
שולחנות ארוכים וערוכים בחגים שלנו.
רק שכאן יום יום חג.
חג הפועלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
