במסגרת הקורס שאני לוקח באוניברסיטה שנקרא "מדיניות ציבורית" אני מקבל כמה תובנות
חשובות בחיים כאזרח המדינה.
הגדרה למונח "מדיניות ציבורית" ניתנה ע"י מס' גדול של חוקרים.
אבל ההגדרה הכי נכונה וקולעת אמרה "מדיניות ציבורית היא ההקצאה הסמכותית של ערכים בחברה".
ערכים כמו דברים חומריים, סימליים (דגל, המנון) והכי חשוב וברור אולי, שרשויות השלטון
יכולות לפעול רק אם הורשו לעניין של התווית מדיניות בכל תחומי החיים שלנו.
הקורס ממשיך את הקורס הקודם שלקחתי לפני כמעט שנה ונקרא "מינהל ציבורי".
אני חושב שכל אזרח צריך לקבל מידע וידע למה עושים מה שעושים במדינה.
מאיפה זה נובע, למה זה חשוב, מה יקרה אם לא יעשו את הדברים בצורה הזו.
אני לא מדבר על פוליטיקה אלא על מדיניות.
נכון שמדיניות היא פועל יוצא של פוליטיקה כי תלוי מי עומד בראשות הממשלה
כדי להתוות מדיניות, אבל מדיניות ציבורית היא לאו דווקא נגזרת של מפלגה שלטת במדינה.
יש המון דברים מעניינים שלפי הסטטיסטיקות, 90% ויותר מהתושבים לא מבינים ולא יודעים למה הם
קורים ומה מוביל את המדיניות הציבורית לעשות את הדברים.
אני רוצה לספר על תחום שאותי מעניין במיוחד.
התחום נקרא "כשלי שוק".
כשלי שוק הם אותם דברים שקורים במדינה וגורמים "לבעיות" בחיי היומיום.
השוק לא יכול להתנהל מעצמו ודרושה התערבות של הממשל.
כשהממשל לא מתערב יש כשלים בתפקודיו של השוק. לפעמים התערבות גדולה מדי
יכולה גם היא להוליד כשלי שוק.
כשל השוק הראשון נקרא "מונופול".
מונופול כמו המונופול של חברת בחשמל, מקורות, רכבת ישראל ועוד.
מונופול יכול להוות בעיה, לעיתים קיומית, של הרבה אנשים. אם מונופול כזה נופל לידיים פרטיות
במסגרת הפרטה, הרי שחברת החשמל מופרטת, בהיותה גוף יחיד הפועל בשוק החשמל, יכולה להעלות
מחירים כרצונה ואזרחים שלא יוכלו לעמוד בתשלומים לא יהנו מהמוצר, חשמל.
המדינה בהיותה המתווה את המדיניות מתערבת, לא תמיד מספיק, וקובעת תקרה למחירים שיכולים
לגבות מונופולים. במדינה קטנה כמו שלנו אין שום אדם פרטי, שיהיה העשיר ביותר, שיקים חברת חשמל
ויתחרה במונופול. זה פשוט לא כדאי להקים הכל מאפס ולהתחרות במונופול שנתמך ע"י הממשל.
כשל שוק שני נקרא "אסימטריה במידע".
לא כולנו יודעים הכל. יש דברים שלא צריך לדעת אבל יש דברים שחייבים לדעת.
עד לפני כמה שנים לא היה חוק שאמר שעל כל יצרן להטביע על המוצר שהוא מייצר תאריך פג תוקף.
וקרה לא פעם שאנשים קנו חלב או מוצריו הגיעו הבייתה ולמוצר היה ריח חמוץ מקולקל.
אסימטריה במידע אומרת הסתרת מידע מהציבור, אי מסירת הידע הנחוץ.
אסימטריה במידע יכולה לתת שיקול דעת מוטעה לצרכנים בקניה מסויימת, פשוטה או מסובכת.
אי מסירה של מידע על תכולה של מוצר, לדוגמא אם יש קמח במוצרי מאפה יכולה לפגוע
בחולי צליאק, החוק שאומר שכל יצרן מחוייב לכתוב ממה מורכב המוצר שהוא מייצר ביחוד במוצרי מזון
כמה קלוריות יש במוצר ואת המרכיבים ההכרחיים לבריאותנו.
כשל שוק שלישי נקרא "השפעות חיצוניות" (שליליות וחיוביות)
כולנו מדברים על חינוך. חינוך הוא כשל שוק חיצוני ויכולות להיות לו השפעות שליליות וחיוביות.
אם נקנה חינוך חינם לכמה שיותר ילדים או אם באחרית הימים, מה שקורה ברוב מדינות אירופה,
השכלה גבוהה חינם, ניתן השפעה חיצונית חיובית מכיוון שכך נעלה את רמת הידע של הרבה יותר
מהאוכלוסיה ורמת הידע הגבוהה תעזור בפיתוח מוצרים, טכנולוגיות, מקומות תעסוקה.
להבדיל אם לא נעניק חינוך, אנשים ילכו לחפש את המוצר הזה במקומות אחרים בעולם מה שגורם לבריחת
מוחות מהארץ. זו השפעה שלילית שכן פחות ידע במדינה גורם למדינה להסתמך על מקורות חוץ,
יש פחות משאבים אנושיים במדינה לפיתוח מוצרים וטכנולוגיות ומעין דריכה במקום.
כשל שוק רביעי נקרא "מוצרים ציבוריים" והוא אולי הכי בעייתי.
מוצר ציבורי הוא כל דבר שהמדינה לא יכולה להגביל אותו לשימוש למישהו מסויים.
לדוגמא, כבישים, מדרכות, תאורת רחוב, פינוי אשפה. אפילו רכישה של מטוסי קרב היא בגדר מוצר ציבורי.
למה הוא בעייתי? גם אדם שלא משלם מיסים יכול ומשתמש במוצר ציבורי. הרי גם אלו שלא משלמים ארנונה
זורקים את הזבל שלהם בפחים שהעירייה מפנה, אלו שלא משלמים מס הכנסה או מעלימים אותו
זוכים לתאורת רחוב ולנסיעה חופשית על כבישים.
אנשים כאלו נקראים "טרמפיסטים" בעגה המקצועית של המדיניות הציבורית.
הם נהנים ממה שכולם נהנים גם אם הם לא שילמו על "המוצר".
מוצר ציבורי הוא מוצר לשימוש הציבור אבל הציבור לא יכול להחליט עליו. כמו מטוס קרב.
מטוס קרב נקנה כדי להקנות בטחון לתושבי המדינה בכספי המיסים (בחלקו) של תושבי המדינה.
ביטחון התושבים הוא מוצר ציבורי, כל הציבור נהנה ממנו ולא חשוב איפה הוא גר ומה הוא עושה לפרנסתו
ובטח לא קשור להשכלה שיש לו או אין.
המדינה מחליטה לקנות מטוס כדי להגן על תושביה ביום מלחמה אבל התושבים לא יכולים לקבוע אם
לקנות מטוס F-15 או F-16.
אנחנו מוקפים בכל מקום בכשלי שוק, מפעל המייצר שוקולד ומזרים את שפכיו לנחל מסויים פוגע
באוכלוסיה. אותה אוכלוסיה שנהנת מהשוקולד סובלת מהזיהום שהמפעל מייצר. זה כשל שוק.
אין כמעט מוצר שמיוצר ולא גורם לכשל שוק אחד או יותר ועל המדינה לטפל בכשלי שוק כאלו
כדי להגן על האזרחים שלה.
ומילה אחת בנוגע לכשל שוק בעניין החרדים.
אי התגייסות ואי יציאה לשוק העבודה של מרבית האברכים שתורתם אומנותם היא כשל שוק עצום של המדינה.
בעיניים בריאות וראיליות לחלוטין, הרי אף אחד לא רוצה להיות עני. כולם רוצים שיהיה להם כל מה שחשקה נפשם בו.
המדינה, ולאו דווקא החרדים עצמם, ואני לא חסיד שלהם, אבל אני מבין יותר את העניין מנקודת מבט אחרת,
המדינה אחראית בגדול על כשל שוק כזה שנותן להם קצבה ולא מפסיק אותה ומחייב אותם באופן טבעי
לצאת לשוק העבודה. אדם שחסר לו משהו, ינסה את כוחו בכל עבודה כדי להביא פרנסה לביתו.
אם אתה נותן לאדם כזה קצבה אתה מונע ממנו לעשות מאמץ, זה כשל שוק בגדול.
אני לא מדבר על פוליטיקה וקואליציות וכל מה שקשור בכך. אלו נורמות שצריך לשרש ולהסדיר
בצורה אחרת וכאן יש כישלון בגדול.
המדינה לא פחות אשמה ואולי יותר כי היא קובעת את המדיניות, מאשר החרדים עצמם.
(אסימטריה במידע...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
