לפני כמה שנים הייתה לי מנהלת.
אני לא רוצה להביע את דעתי, אם זה טוב שיש אישה מנהלת או לא.
אבל אתם מוזמנים.
היא הייתה דר' לכימיה שבאה מהאקדמיה ומעולם לא עבדה בתעשיה.
הדינמיקה שיש בתעשיה, הציוד וכמובן האנשים עצמם הם ברמות אחרות
מאשר יש באקדמיה.
אז עם דינמיקה של מפעל מייצר ומפתח, היא התמודדה ככה ככה, והייתה צריכה עוד ללמוד.
גם עם השוני ורמת הציוד הגבוהה שיש במפעל שמייצר ויש לו מספיק כסף,
וקונה את הציוד הכי טוב בתחום הכימיה האנליטית, היה לה קשה להתמודד.
בכל זאת היא חקרה באוניברסיטה אבל לא ביצעה את העבודות במו ידיה הלכה למעשה,
כך שידיים שמאליות היו לה ולא בגלל היותה אישה אלא מחוסר ניסיון.
חוסר הניסיון היווה בשבילה תיסכול גדול מאוד.
כשהיא הייתה צריכה לעשות משהו במו ידיה, הדברים היו נשברים או מתקלקלים
או כל צורה אחרת.
בהיות המקום מעבדה הרוויה בכימיקלים וציוד מתוחכם וממוחשב שמודד "כימיות שונות" בתעשיה,
כלי זכוכית שמכילים כימיקלים או תערובות מסוכנות, חוסר הניסיון שלה היה מסכן אותה
ואת הסביבה שלא לדבר על הציוד עצמו.
עם הקושי הזה היא התמודדה בסופו של דבר ע"י הכנת המחקר ואני הייתי מבצע אותו
היינו יושבים ביחד על ניתוח התוצאות ומפרסמים את מה שצריך או שולחים ללקוח.
הקושי הכי גדול שהיה לה היה עם האנשים.
מטבע הדברים אנשי אקדמיה יותר מבינים בתחום התיאורטי ובמחקר מאשר
הבנה פרקטית של ציוד או של תעשייה יוצרת.
זו הכללה בקטנה אבל זו התפיסה.
להתמודד עם אנשים שסיימו תואר של הנדסאי או אפילו תואר ראשון שעבדו בתעשיה, היה לה קשה מאוד.
היא הורגלה לעבוד עם אנשים שיש להם תואר ראשון או שני בסביבה אקדמאית,
והסביבה שהיא הייתה נתונה בה הייתה שונה לחלוטין מבחינת התייחסות של אנשים אליה וההיפך.
כאן היא הייתה צריכה להתמודד עם אוכלוסיה שהייתה משכילה, בעלת ניסיון רב והיו אנשים שהחזיקו בתואר
שני בכימיה מאוניברסיטאות ברחבי ברית המועצות לשעבר עם ידע נרחב בנושאים רבים אבל לא חשבו
לנהל כלום. הם פשוט באו לעבוד ועשו את העבודה בצורה הכי טובה שרק אפשר.
עם הזמן ראינו שהיחס שלה משתנה כלפינו.
אני שימשתי כראש הצוות במעבדה שמנתה 15 עובדים.
היחס הפך להיות מזלזל והזלזול רק עלה מדרגה בכל תקופה.
היא גם הייתה אומרת דברים שלא קשורים לעבודה אלא להתנהגויות שלנו.
היה קשה לעבוד בצורה הזו ולהשיג הישגים שקודם לכן היו טריוויאליים.
באחד הימים הגיעה מנהלת כ"א של החברה ודיברה איתה שיחת מסדרון.
במקרה אני וחלק מהצוות היינו בחדר הקפה בסוף המסדרון ושמענו את השיחה ביניהן.
התברר להפתעתינו הרבה שהמנהלת שלנו למדה ולימדה גרפולוגיה...
בתוקף העניין היא גם נתנה שירותי יעוץ לחברה על קורות חיים שהגיעו בכתב יד
או כל קטע אחר שהתבקשו לכתוב מועמדים לקבלת משרה בחברה.
האסימון נפל אצל כולנו כמעט בפעם אחת.
היכולות שלה לנתח אותנו כעובדים שלה בזכות כתב היד שלנו הסביר והראה למה היא
מתנהגת כמו שהיא מתנהגת.
בהתחלה אלו היו חשדות.
ואז החלטתי שאנחנו כותבים רק בתוכנת וורד ומצרפים את כל האנליזות של המחקרים
מודפסים ולא בכתב יד.
זה הצריך קצת יותר עבודה אבל רציתי לראות את תגובתה.
ישבתי איתה לישיבה מסודרת והבעתי את דעתי בעניין בטענה שכך נוכל לשפר את היכולות
בתחום המיחשוב של כל העובדים ונוכל לנצל את מדפסות הלייזר החדישות המחוברות
ברחבי המעבדה, לחסוך בזמן עבודה של חוקרים, עבודה יותר איכותית בלי מחיקות
וכתב יד לא קריא בטח בשפה האנגלית, שימוש בתוכנת מילון ותיקון שגיאות אוטומטי וכו' וכו'.
ההתנגדות הייתה נחרצת.
אלף סיבות למה לא לעשות שינוי מבורך כזה למרות שמהמבט בעיניה היא קלטה משהו
אבל לא הייתה בטוחה לחלוטין.
הישיבה איתה הסתיימה ללא תוצאות חיוביות מבחינתי.
ביקשתי ממנה חודש ניסיון, היא התפשרה על שבוע.
גם שבוע טוב בשבילי לניסוי "מדעי" כזה.
מיותר לציין שהשבוע החזיק בדיוק יומיים...
היא הסתובבה כמו אריה בכלוב.
חוסר השקט שלה שנבע כביכול מחוסר ידיעה, הראה שמשהו לא בסדר שם ב"גוב האריות"...
היא התהלכה כמו שוטר, רוצה לדעת כל אחד מה הוא עושה למרות שתוכנית העבודה
השבועית שהכנתי הובאה לידיעתה וקיבלה את ברכתה מדי סופשבוע.
היא הרגישה, וראינו את חוסר השקט שלה, כאילו משהו חסר לה.
כמו אותו עיתון שחסר שם מדור הרכילויות, מי עושה מה ולמה.
כינסתי ישיבת עובדים יחד איתה ובאתי עם נתונים של זמני עבודה, יעילות, ניקיון הדוחו"ת, כתב ברור
וכל מה שיכול להיות טוב בעבודה מול מעבד תמלילים ומחשב כנגד כתב יד משורבט ולא אסטטי או קריא.
העובדים צידדו במהלך שעשיתי גם כדי שלא להיות חשופים לניתוח יד גרפולוגי ללא היתר.
לאחר הבעת דעתה של המנהלת, אחד האנשים ביקש לדבר בשם כל העובדים.
הוא פתח ואמר שהובא לידיעת העובדים שהיא מנתחת כתב יד של מועמדים למישרות בחברה
וזה מה שהיא עושה כנראה גם לכתבי היד שלנו בלי לבקש את רשותינו.
כמובן שהייתה הכחשה להכל אבל שפת הגוף, העיניים, ועוד תנועות בלתי רצוניות הסגירו את האמת
שכולנו ידענו כבר מזה כשבוע.
היא הסתכלה עלי ואני רק אמרתי שכולם שמעו את שיחת המסדרון שלה עם מנהלת כ"א ואנשים
כאן מספיק חכמים לחבר אחד ועוד אחד.
היא יצאה מהישיבה בוכיה ודומעת והלכה לחדרו של מנהל המפעל.
זה לא איחר להגיע ושטחנו הכל בפניו.
מנהל המפעל נשבע שהוא לא ידע שזה מה שהיא עושה אבל אחרי שיחה איתנו הוא הבין למה האווירה
הייתה עכורה בחודשים האחרונים.
שבוע אחרי השיחה הזו הגברת הפסיקה את עבודתה איתנו.
אם יש יתרון מסויים לאחד משני אנשים זהים במעמדם באותו מקום עבודה, הדבר יכול לתת יתרון
לקידום אישי של אחד על פני השני וזה לגיטימי.
אבל לעשות דברים בהסתר ולגלות כל מיני דברים שלא קשורים לעבודה ממעמד של מנהל אל מול
כפיפים זה משהו שלא יעשה.
יש מערכות שעושות ניתוחים שונים לעובדים בכל תקופה אבל הכל בידיעה.
כך שאם אתה מתכונן לאיזה מבחן הדברים נלקחים בחשבון ומוגדרים בתוך תחום השגיאה הסטטיסטית.
לעשות דברים כנגד רצונם או בלי ידיעת העובדים ע"י ממונה ברמה יותר גבוה הוא לא תקין בלשון המעטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
