אני חושב שכולנו כרגע חווים היסטוריה בהתהוותה.
גם אלו שלא מעניין אותם מה קורה חשופים לחדשות ולתקשורת.
תקופה ארוכה שיש מהומות באלג'יר.
השכנים הטוניסאים, בין קוסקוס וסנדוויץ' טוניסאי, החליטו לקחת את העניינים בידיים.
העם יוצא לרחובות ומדיח את השליט.
כמו שכתבתי כבר, זו היסטוריה.
יש כאלו שמנסים לגמד את ההישג של העם הטוניסאי ואומרים שלולא הצבא היה עם העם,
לא הייתה קוראת שם הפיכה.
זה נכון אבל זה לא מוריד כהוא זה מההישג שהוא ראשון בעת החדשה למדינה ערבית
שהעם מתקומם נגד השלטון והשליט הרודן.
נראה כאילו צפון אפריקה בוערת או רועדת.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים
אחד זה מצרים.
אחרי 30 שנה של שלטון, מובארק עומד בפני הפיכה.
לדעתי, זה יקח עד שבועיים ואז הכל יפול.
מצרים לא יכולה להיות שוב מה שהייתה.
מובארק מפטר את הממשלה שלו כאקט סימלי, הוא חושב שזה ירגיע את ההמונים הזועמים.
אבל כנראה שזה לא יקרה.
במצרים, כמו בסוריה ובעוד מדינות ערביות, השליט זוכה תמיד בבחירות ברוב של
תשעים אחוזים או יותר.
מה שצריך להדאיג אותנו זה הגבול המצרי.
הגבול הדרומי הזה נגוע בהברחות ומסתננים.
הצבא המצרי המפטרל שם לא תורם להרגשת הביטחון שלנו אבל יש שם משהו שמחוייב
לאיזה שלום קר איתנו.
כשתהייה הפיכה במצרים ויעלו כוחות אחרים, אני מאמין שהאחים המוסלמים, ישתתפו בממשלה
ועוד כוחות אופוזיציונים שמתנגדים לשלום עם ישראל, תהייה לנו בעיה רצינית.
בנוסף המנהרות יהיו בשליטה של כוחות אחרים שיגיעו בלא שום הפרעה, שוב, גם היום אין משהו
שמעכב אותם ברצינות אבל זה עדיף מכוחות טרור של אל קעידה שיושבים לנו על הגדר.
הברחות של חומרי וציוד לחימה חדישים יוכלו להיעשות באין מפריע דרך המנהרות מהצד המצרי
לתוך רצועת עזה מה שיתן לחמס שם להקים שוב ארסנל נשק חדיש.
אל לה לישראל להתערב במה שקורה במצרים.
כשאני אומר להתערב אני מתכוון למה שאנחנו עושים מצויין וזה דיבורים.
ביבי צריך לאסור על כל השרים ביחוד אנשי הסגל הדיפלומטי יחד עם ליברמן, להתראיין, לדבר ולנקוט עמדה.
כל השגרירים בעולם שלבטח יוזמנו לשאול את דעתם באולפני טלויזיה שונים בנושא מכיוון שאחנו שכנים, צריכים
לסרב בנימוס ולשתוק. פשוט כך.
אנחנו לא יודעים מה יקרה שם וישראל לא צריכה להיות מעורבת בנעשה שם אחרת יש מצב שכל החיצים
יופנו לכיוונינו.
בנוסף אסור לנו להחזיר הבייתה את השגריר מקהיר אלא אם יש שם מצב חירום בלתי נסבל.
החזרת השגריר מצביעה על חוסר אמון של ישראל בממשל של מובארק ויראה בעין לא טובה
באם יוחזר שם השקט על כנו או יראה יותר גרוע כששלטון אחר יחליף אותו.
הפן השני הוא הערבים בשטחים.
כרגע יש שקט. צה"ל נמצא בכוננות לכל מקרה שלא יקרה אבל אפקט הדומינו הזה עלול להתגלגל
לפתחינו ולעורר מהומות או אינתיפאדה נוספת.
צריך להתנהל בחוכמה, כי כל דבר עלול להבעיר את האש גם במדינה שלנו, צריך לזכור עם מי יש לנו עסק.
שוב, נקיטת איפוק והבנה תעזור.
הרג הערבי בשטחים לפני יומיים ע"י מתנחל יכולה להיות הטיפה הראשונה של הדלק על המדורה.
להוריד את האצבע מההדק בזמנים כאלו.
צריך לזכור שהניצוץ לאינתיפאדה הראשונה הייתה אותה תאונת דרכים של משאית ישראלית עם שתי מוניות
שנהרגו בה 4 פלסטינים שבאו מג'בליה למחסום ארז.
כמובן שהיו עוד אירועים בודדים שרק הגבירו את ההתנגדות, וצריך להימנע כעת ממשהו כזה.
היום, בסוף ינואר 2011, פרו מכריזה כי היא מכירה במדינה פלסטינית בשטחי 1967, היא הופכת להיות המדינה
התשיעית בדרום אמריקה שתומכת, שגרירות חדשה באירלנד לרשות הפלסטינית והנפת דגל הרשות בוושינגטון
מעל בניין לא כל כך חשוב, הופכים את הכל לתמונה כזו של "ראה וקדש" שאומר בראש חוצות, כדאי להתקומם
ולעשות "בלאגנים" כי ככה משיגים את התוצאות הרצויות.
על ישראל לדעת איך להתנהג וללכת בין הטיפות בתקופה כזו. לשם כך צריך מנהיג, לא נראה לי שיש כזה.
הפן השלישי לעניין הוא לדעתי אירופה.
רוסיה היא המדינה המוסלמית הגדולה ביותר באירופה. יש עשרות מיליוני מוסלמים בשטחה.
מוסקבה היא העיר המוסלמית הגדולה ביותר באירופה.
רוסיה נמצאת בבעיה ויחד איתה כל אירופה.
העניין הזה יכול להצית אש ברוסיה ומשם לכל אירופה.
רוסיה גם ככה מסוכסת עם מוסלמים בצ'צ'ניה והיא לא צריכה מהומות במוסקבה.
השבוע האחרון לא נותן מנוח לאף ראש מדינה באירופה.
את הטעות של "הכנסת האורחים" הם הולכים לחוות בצורה קשה ואולי מוקדם יותר מהצפוי.
נראה כי "אפקט הפרפר" עובד שעות נוספות.
מהומות והפגנות משפיעים על כל העולם בטח בעידן הרשתות החברתיות כמו פייסבוק
ועידן המיידענות. הכל באינטרנט.
מצרים עושה מאמצים גדולים להפסיק את האינטרנט וקווי התקשורת כדי לעצור את
זרם המידע שמלבה את ההמונים, לא בהצלחה יתרה.
אולי צחוק הגורל, ומה שמדאיג אותי מאוד היום זה שאין לנו כרגע כיוון למי הולך להיות הרמטכ"ל
הבא של צה"ל.
דווקא בעיתות כאלו, לא שמישהו ידע על כך מראש, אבל תמיד טוב להיות מוכנים, לא ידוע מי
יפקד על צה"ל, מי יקבל את ההחלטות המקצועיות ויתן את ההוראה "אחריי".
בגלל התקופה הזו אני חושש משלושה תסריטים בסרט הרע הזה של בחירת רמטכ"ל.
אחד, שיבחרו את יואב גלאנט למרות מה שנודע עליו בבחינת כי המצב בעייתי ומסוכן וצריך
עכשיו רמטכ"ל ואסור להתמהמה ולדחות את ההחלטה.
התסריט השני שיבחר מישהו רק כדי לבחור, כי אין מישהו מתאים, אחרת היו בוחרים אותו לא?
והתסריט השלישי, אולי הכי בעייתי שלא יהיה רמטכ"ל.
כל התסריטים נראים בעיניי רעים.
אין מושג כזה שנקרא "רמטכ"ל מעבר". זו לא ממשלה. מה יעשו כשאשכנזי יסיים את הכהונה
ולא יוחלט עדיין מי יתמנה תחתיו? חוסר בהירות כזה יכול הוא לא טוב למדינת ישראל.
הבחירה צריכה להיות מיידית כדי שצה"ל יהיה מוכן אם וכאשר.
מה שמשמח אותי ביום השבת הזה הוא הגשם.
זה מוריד קצת מכל הטינופת שיש על המכוניות, בגינה וגם קצת שוטף את הלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
