שבע שנים להיות אסיר בכלא.
סוף סוף יצאה הפסיקה.
הרבה דמעות נשפכו שם.
דמעותיה של א' מבית הנשיא, על כל מה שעשה בה קצב.
דמעותיה של א' ממשרד התיירות על מעשה האונס של קצב בגופה.
דמעותיה של גילה, אישה שנבגדה קבל עם ועולם.
והיום היו אלו דמעותיו של קצב.
קצב בכה על העוול שנעשה לו, כביכול.
הוא לא בוכה על מה שעשה לאותן נשים.
פגיעה סדרתית בכל אותן נשים שידיו נגעו במקומות צנועים שלהן.
בכי על העלבון שנעשה לו, על בית המשפט, השופטים, התקשורת.
אבל אפילו לא דמעה אחת על חרטה.
אפילו לא דמעה אחת של בושה עצמית ממה שהוא עשה ולאן יכול להתדרדר
מעמדו של נשיא בישראל.
האם יש לדמעות האלו משמעות?
אני רואה את הדמעות הרבות שנשפכו כמו טיפות במערת נטיפים.
המון טיפות, הרבה דמעות.
האם ישאר משקע בציבור הישראלי אחרי פרשת קצב, כמו אותו משקע על רצפת מערת הנטיפים?
רק ימים יגידו.
גזר הדין ההולם את הפרשה מראה לנו המון דברים שקורים במדינה.
קיים פיחות במעמד המנהיגות והמדינה.
נשיא המדינה, סמל חשוב, דמות מופת והאזרח מס' אחד במדינה, יעזוב את משכן הנשיא
וילך למשכן העבריינים.
חליפה מחוייטת תוחלף במדי אסיר.
הפסיקה הזו צריכה להראות את המדינה במערומיה.
לכל אותם בעלי אינטרסים הדואגים להמליך מלכים ולהמשיל מושלים
אותם אנשים צריכים לדעת שגם אנשים חשובים לעיתים לא ראויים למשרה רמה.
התקשורת החמיצה ואיתה החמצנו גם אנחנו את העניין.
נושא המינויים הלא ראויים צריך להיות מעכשיו סמרטוט אדום.
אנשים ממונים בשל שיקולים ציניים, שיקולים של "קח ותן".
המוסר הוא לא בראש מעיינינו.
אנשים סביב קצב ידעו ולא פצו פה. הרבה אנשים לא הופתעו כשהתפרסמו המקרים.
זה מרגיז לא פחות, אלו שידעו לא נענשים.
עצם המינוי של קצב לנשיא, בלי קשר לחטאים, לא היה ראוי מלכתחילה והוא הולך אחורה
עוד מימי עזר ויצמן. גם עזר ויצמן היה רודף שמלות ועשרות פעמים התבטא בצורה בוטה
פוגעת כנגד המין הנשי.
המינוי של ראשי הציבור בישראל לוקה, גרוע, נגוע וכואב.
המון מינויים נעשים כדי לקבל אח"כ ריבית דריבית.
לא חשוב האדם שממונה אלא מי ממנה אותו.
פן נוסף הוא כל נפגעות המין לצורותיו השונות.
כל אישה ולא חשוב הגיל, המעמד, המשרה והתפקיד, צריכה להבין שהגוף שלה הוא שלה.
לקחת את הנשים שהיו במקרה של קצב כדוגמא לכך שאסור לשתוק.
צריך להתלונן ולהעניש את כל אותם אלו הרוצים לספק את תאבונם המיני.
להעניש את כל אותם בעלי השררה החושבים שאף אחד לא יכול עליהם.
ובשולי פסק הדין, אני מקווה שיקום מישהו וידאג להעניש את כל אותם שותקים שידעו
על מעלליו של קצב ולא פצו פה. המשיכו לתמוך בו גם אם זה נעשה בשתיקה.
אין ספק שיום זה יזכר בהיסטוריה הגרועה של מדינת ישראל.
כאזרח המדינה אני מתבייש שנציגיי ציבור שנבחרו לכנסת, חלקם על ידי, הצביעו בעד
משה קצב למשרה של האזרח מס' 1 במדינה.
האם מכל הדמעות שזלגו במשך 4 שנים, משהו ישאר כמשקע בתודעה הציבורית הישראלית?
תרשו לי לפקפק בזה והלוואי ואתבדה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
