במבזקים הנגללים ב-YNET, בפינה הימנית, זו הייתה ידיעה קטנה בשעות הבוקר המוקדמות.
לעומת זה ב-וואלה חדשות זו הייתה כבר מסגרת.
אני קורא את כל הכתבות על צבא וביטחון, כזה אני.
בהיותי רחוק מאוד מהבית, זה תופס לי את העין יותר.
יש לי בן שמשרת כטנקיסט וכל ידיעה על טנקים מסקרנת, מדאיגה ונקראת במהירות שבעתיים מידיעה אחרת.
הידיעה:
מה שמתברר הוא שהחייל שהתמוטט הוא מפקד הטנק של הבן שלי.
המפקד דיבר איתם בערב כשכולם היו על הטנק וכל אחד הלך למשימתו.
לאחר דקה בערך הצוות ראה שהמפקד לא מגיע הלכו לראות מה קורה.
הבן שלי שם לב שהמפקד שכוב על צריח הטנק ללא תנועה.
מכיוון שהם בקורס, יש "דיסטנס" בין החיילים למפקדים, לא נהוג לקרוא למפקד בשמו או לגעת בו.
אבל המצב היה לא נורמלי.
החושים החדים מייד נדרכו והוא קפץ על הטנק וניער את המפקד.
המפקד לא הגיב.
הבן החל לצעוק פקודות לחבריו ליד הטנק והם רצו לסגל הפלוגה והזעיקו גם חובש בדרך.
הסגל הגיע והמפקד הורד חסר הכרה מהטנק ע"י כמה חיילים ומפקדים
וקיבל טיפול רפואי במקום.
הוגשה לו עזרה ראשונה שכללה הנשמה, כיוון שהוא לא נשם, והחדרת טובוס לקנה הנשימה.
החיילים הורחקו מהמקום ורק הבן שלי שהתעקש לראות מה שלום המפקד נשאר.
הוא עזר בכל מה שיכול היה, כולל סחיבתו באלונקה לאמבולנס שהגיע.
המפקד פונה לסורוקה בעזרת מסוק.
הצוות יחד עם הבן שלי, תוחקר ע"י מפקד הקורס והמג"ד.
הם קיבלו שבחים על הערנות שהצילה את חייו של המפקד הצעיר שבסה"כ ותיק מבני בתשעה חודשים...
כמה שעות הוא היה ללא הכרה, ההכרה שבה אליו והוא מרגיש טוב.
בשיחה שלי עם הבן, שאלתי לתחושותיו.
הוא פשוט סיפר לי שהוא פעל במין אוטומט שחייבים להציל את חייו של המפקד.
אמרתי לו כמה אני גאה בו ועל מה שהוא עשה.
זה אומנם היה מצב של אימון ולא מלחמה או פעילות מבצעית אבל הוא ביחד עם שאר
הצוות התנהגו למופת.
אני חושב שאין אחד שלא עמד במטווח כלשהו בחייו בצבא וקרא את שלט הביטחון לפני כניסה למטווח.
על השלט תמיד היה כתוב באדום (בכל אלו שאני ראיתי) "הוראות אלו נכתבו בדם".
גם ה"סיסמאות הצבאיות" של "קשה באימונים קל בקרב" ודומיהן לא תמיד יכולות לשנות
תפקוד של חיילים ביחוד במצבים אמיתיים כמו מלחמה או פעילות צבאית.
כל פעילות שנעשית באימונים מלמדת לעתיד לבוא על איך לתפקד.
לא כולם יכולים לתפקד דומה.
יש כאלו שנכנסים להלם למראה דם או דברים יותר גרועים.
מקרים כאלו של הצלת חיים של חבר, עזרה לפצוע, לעיתים במחיר חייך שלך, אין להם אח ורע
בשום פעילות אזרחית.
ההקרבה, הדאגה, לעשות משהו בשביל מישהו שאיכפת לך ממנו, ולא תמיד אתה מכיר אותו מקודם,
עושה את ההבדל של חיים ומוות.
לפעמים גם אנשים שלא נראים כאלו חזקים, נפשית או פיסית מתעלים על עצמם בדיוק בזמן כזה.
הרבה גאווה על מה שהבן עשה והלוואי ודברים כאלו לא יקרו לא באימונים ולא במצבי אמת.
מכאן אני מאחל החלמה מהירה למפקד וחזרה לצוות שמחכה לו להמשך האימונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
