השבוע נסעתי בתחבורה ציבורית כמו שאני עושה בחודש האחרון.
ספסל לפני ישבו שתי נערות וקישקשו.
השיחה התנהלה על נער בשם מוטי.
הם ריכלו עליו שאף אחד לא אוהב אותו בכיתה, וכדאי לכיתה להדיח אותו
כמו בתוכנית ריאליטי ולשלוח אותו לכיתה אחרת.
אני בטוח שאין בית ספר שעובד כך ובכל זאת הרעיון נראה לי רע מאוד.
מוטי הנ"ל לא אוהב כמה חברות של הנערות והן לא רוצות אותו בכיתה.
ירדתי בתחנה האחרונה שם פעמיי לטיפול שיננית.
בדרך ובהמתנה לשיננית וגם בדרך חזרה לא עזבה את מחשבתי השיחה בין שתי הנערות.
כל הנוער רואה את אחת מתוכניות הריאליטי, או את כולן.
אני כמובן מכליל אבל זו לדעתי התמונה, כל מה שהם רואים שם זה להדיח.
מישהו לא מתנהג איתך נכון, לא בראש שלך, עושה דברים שונים, יאללה להדיח אותו.
אין מקום להכלה, להפנמה.
לא קיים העניין של לעזור למישהו שונה.
אולי יש לו בעיה, אולי הוא צריך עזרה?
השיר שהתנגן לי בראש כל הזמן היה "יאללה לך הבייתה מוטי שלום ותודה" של שרית חדד.
מוטי לא מתאים לכיתה, לדברי הבנות, לא אוהב כמה מהחבורה שלהן, יאללה לך הבייתה.
להדיח, לזרוק, לא לשמוע, לא להבין.
חוסר רגישות משווע לאנשים בשר ודם.
אם אי אפשר לעשות לך LIKE אתה פשוט לא שם.
בתקופה כזו כשהקפיטליזם שולט, מה שמעניין זה אם יש לך כסף, כמה חברים בפייסבוק אספת,
איזה מותגים אתה קונה ולובש ובעד מי אתה ב"כוכב נולד", "האח הגדול", "היפה והחנון" וכו'.
מי שאין לו פשוט נשכח, לא נחשב לא מעניין את אף אחד.
כמה כאלו, ביחוד בני נוער, שבתקופת ההתבגרות זקוקים לכל החמלה וההבנה של הקרובים להם
אבל גם של חברים תומכים, לא מקבלים את זה מכיוון שהם "לא מקובלים"?
גם פעם לפני 20 ו-30 שנה היו ילדים לא מקובלים, אולי גם עשו עליהם חרם כזה או אחר.
אבל זה היה בתחום הכיתה, לא כל העולם ידע, לא השמיצו אותו ברחבי הרשת הגלובלית.
הדברים היו יותר בצנעה יותר התלחששויות מאשר פרסום גורף.
הקידמה חשובה לכולנו ואפשר לעשות באינטרנט דברים נשגבים שאנשים לא חשבו עליהם
לפני 20 ו-30 שנה ואפילו לא חשבו על זה כעל מדע בדיוני.
אבל צריך לקחת את הכל בפרופורציות, להבין שיש אנשים מאחורי כל מה שעושים
אנשים עם רגשות שיכולים להיפגע במקרה הטוב ולעשות דברים יותר גרועים במקרה הרע.
דברים כאלו מקהים את החושים שלנו בעניין עזרה לנכים, לקשישים, לעובדים סוציאליים וכו'.
חוסר הרגישות לאחרים, קובעת צורת התנהגות שלפעמים נראית יותר בהמית מאשר אנושית.
החזק מול החלש, כמו בג'ונגל. אם אתה מאיט טיפה את הקצב ולא מדביק את השאר
תישאר להישרך מאחור עד שתישכח או תהפך לטרף ע"י חיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
