עכשיו מותר לגלות גם דברים לא נעימים מאיטליה.
אני לא מאשים את איטליה המדינה או את התושבים למרות שההיסטוריה הולכת רחוק לתקופתו
של מוסליני הפאשיסט וחיבורו עם היטלר על כל מה שמשתמע מכך.
גם אין לי שום טענות על חוסר ידיעת האנגלית של רוב האנשים שפגשנו ונזקקנו לתשובה כמו מה פירוש
המילה האיטלקית בתפריט.
עצם היותי יהודי וישראלי במקום כזה עשתה לנו לפעמים רע.
ואני לא מדבר על הישראלי הצועק ונדחף וכל מה שאורמים עלינו, לרוב בצדק, כי ראיתי בני כל הלאומים
שמתנהגים כמונו או יותר גרוע.
שתי דוגמאות שנתקלנו בהן במהלך הטיול.
בכניסה לארמון בורמיאו על איזולה בלה היה שלט שאמר שאסור לצלם.
קצת קשה להגיד לתיירים שמגיעים למקום כזה מפואר ויפה שלא לקחת תמונות למזכרת.
כך קרה גם כשהייתי בארמון בקינגהם בלונדון, לא יכולתי להתאפק מלצלם תמונות בהחבא...
צילמתי בלי פלש ובלי צליל מהמצלמה בכל הזדמנות כשלא ראיתי אף אחד מהמשגיחים.
באחד החדרים חיכיתי שהקבוצה שהצטרפנו אליה תמשיך הלאה וצילמתי שתי תמונות.
הגיעה אישה מבוגרת ואמרה לי שאסור לצלם. אמרתי אוקיי והפסקתי.
היא הובילה קבוצה של תיירים בשפה האנגלית בתוך הארמון ואנחנו הצטרפנו לקבוצה הזו.
להפתעתי היא נתנה אישור לחברי קבוצתה לצלם דברים מעניינים ולא הגבילה אותם באיסור על הפעלת הפלאש.
כשהרמתי את המצלמה שלי לצלם את אותם דברים, היא קרבה אלי ושאלה מאיפה אנחנו. עניתי לה שאנחנו מישראל.
להפתעתי פניה הזדעפו והיא אמרה לי באנגלית שאסור לי לצלם. כשהתעמתתי איתה על איפה ואיפה
היא לא התבלבלה ואמרה שאנחנו ישראלים חצופים.
עניתי לה שאם היא רוצה שאני אפסיק לצלם שתביא לכאן שוטר.
העניין הפך להיות גם קצת "דווקא" מצידי. צילמתי המון תמונות בארמון וכל פעם שהיא הסתכלה לכיוון שלנו
צילמתי יותר תמונות, כולל אותה.
ביום האחרון שלנו באיטליה, עלינו על רכבל מסטרזה.
הסתובבנו על הפסגה כשעה נהנים מהנוף ומהאוויר התלול והקריר של אותו בוקר.
לאחר שסיימנו את הטיול על הפסגה חזרנו לתחנת הרכבל כדי לרדת למטה.
עמדנו בתור לפנינו עמדה קבוצה גדולה של תיירים גרמנים. כולם מבוגרים בני 70 פלוס.
אולי הסיבה הייתה הקרבה "התאריכית" ליום השואה, הצחוקים שלהם והצעקות ביניהם בהתלהבות כיווצו לי את הלב.
חוץ מזה שהם צעקו והניפו ידיים באוויר מספרים אחד לשני חוויות, המחשבה שעברה במוחי הייתה שהם היו אנשים צעירים
בזמן השואה. אולי היו שותפים ואולי לא לפשעים.
אבל הם צוחקים וצוהלים כאן נהנים מהחיים בעוד משפחתי קבורה אי שם.
למרות שהגיע תורנו לעלות על הרכבל ויתרנו לגרמנים אחרים שהיו אחרינו וחיכינו לבא בתור.
לא רציתי לעלות איתם באותו "קרון" רכבל.
הצטמררתי לנוכח המחשבה על המילים האלו ועל הקונוטציה שזה עשה לי.
בזמן שחיכינו על הפיסגה לרכבל וראינו את הקרון הזה מתרחק, הרבה מחשבות חלפו להן בראש...
שני האירועים האלו לא הפריעו לנו להנות מהטיול אבל זו עוד הוכחה שאנחנו לא רצויים.
ואני יכול להבטיח לכם שהתנהגנו למופת, אבל כנראה שזה לא חשוב.
כשיודעים מהיכן אתה ועם כל התקשורת וגם חלק מזה באשמתנו כמדינה, יש לנו בעיה רצינית.
ולמרות הכל היום ערב חג שבועות, מאחל לכולנו חג שמח וטעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
