לא, אני לא חוגג 40, זה היה כבר...
חגיגות ה-40 הם לכבוד הולדת המעבד.
אותו "ג'וק", מיקרופרוססור, CPU ועוד שמות וכינויים שדבקו ביחידת העיבוד המרכזית
שיש בכל מחשב ולא חשוב גודלו.
המעבד הראשון כמו שאנחנו מכירים נולד בנובמבר 1971 ואם נדייק אז זה קרה ב-15 בנובמבר 1971.
מה עשינו קודם???
השתמשנו הרבה במוח, בזיכרון שלנו, ובמרבית החושים שיש לכולנו.
היום, אחרי 40 שנה, אין כמעט שום מקום בחיינו שאין בו מעבד כלשהו.
מהמעבדים הפשוטים במכונות הכביסה החדשות במקום אותם מנגנונים משוננים (בעלי גלגלי שיניים)
שהניעו שעון טיימר שקבע כמה זמן הכביסה תימשך, דרך מעבדים במכוניות המשמשים מתצוגה של
מערכות הרכב השונות על לוח המחוונים ועד הזרקת הדלק וחישובים שונים וכלה במטוסים אזרחיים
ומטוסי קרב, טילים, מערכות לווין, GPS, סלולריים מכל הסוגים ועד אין סוף כמעט.
פעם מחשבון שידע לעשות 4 פעולות חשבון בהבזק של שניה נחשב לשיא ופאר הטכנולוגיה
היום הכל מצטמצם וקטן ויכולת עיבוד של סמארטפון עולה פי כמה ממחשב שולחני לפני 5 שנים
והמגמה רק הולכת ומתגברת.
מה צופן לנו העתיד?
כאחד שמעורב בתעשיה הזו בין יתר עיסוקיי, אני יכול להגיד שהשמיים הם הגבול.
ישנם חוקים פיסיקליים שנוגעים לגודל המעבד ופסי ההולכה בתוכו ועד כמה ניתן להקטינו עוד, אבל התעשייה הזו
מתפתחת כל כך מהר שלפני שנתיים-שלוש נמה שנחשב לחסר סיכוי, היום הוא כבר על פלטפורמות היצור
לאחר שמהנדסים ודוקטורים לכימיה ופיסיקה מצאו את הפיתרון ההנדסי איך לייצר את אותם מעבדים.
חוק מור, שנקרא על שם אחד משלושת המייסדים של חברת אינטל, האומר שכל 18 חודשים
מס' הטרנזיסטורים על מעבד בודד יוכפלו, נחשב כחוק יומרני ולא ישים בשעתו.
היום אנחנו יכולים לראות שגם אחרי יותר מ-30 שנה, החוק שומר על ה"מסורת" שלו ועל הישום המדוייק.
העתיד בעניין הוא מרתק ומעניין.
עד כמה נוכל לעשות עוד.
מצד אחד כולם רוצים מחשבים הכי מהירים שיש כדי לעשות בהם כל מה שהם רוצים אבל מהר, מה שמתחבר לאורח
החיים המהיר, האינסטנטי שלנו ביום יום.
מצד שני, למשתמש הבייתי אין שום צורך במחשבים מהירים כל כך במיוחד כשהכל מצטמצם לגודל של סמארטפון
ומחשבי לוח שיכולים להיות איתנו בכל מקום בעולם שבו נהייה.
המאבק העיקרי כרגע בתחום הולך לשני מקומות עיקריים.
הראשון, למצוא פיתרון הנדסי על חיסכון בסוללה.
מעבד (ומחשב כמובן) צורך סוללה. נקודה.
כל מה שהמעבד מפעיל ביניהם מסך, תאורה, גרפיקה, אינטרנט ועוד, צורכים סוללה והרבה באופן יחסי.
בנוסף כל המערכת מתחממת כתוצאה מצריכה מאסיבית של חשמל מהסוללה.
יש כבר היום מעבדים על שולחנות התיכנון שיצרכו עשירית ממה שהנוכחיים צורכים מה שיקטין את החימום
וישאיר לנו זמן סוללה ארוך יותר בין טעינה לטעינה, ומדברים על מחשב נייד שיצטרך טעינה
כל 48 שעות או יותר בשימוש סביר פלוס.
הפיתרון השני שקיים כבר אבל עדיין יקר הוא הדיסק הקשיח.
דיסק קשיח הוא הרכיב אולי הכי בעייתי במערכות מחשב.
הוא מסתובב במהירות של אלפי סיבובים לדקה והוא פגיע מאוד.
מכיוון שכך, למחשב לוקח הרבה זמן לעלות ולהידלק כי הוא צריך להשיג את כל התוכניות
שיושבות על הדיסק הקשיח ועד שהן לא עולות לא נראה על המחשב כלום.
ההמצאה, הלא חדשה, אבל בתחום המחשבים הניידים היא חדשה, הוא השימוש ב-SSD.
זהו זיכרון כמו דיסק און קי שהגישה אליו היא מהירה מאוד, פי עשרות מאשר לדיסק הקשיח.
האמינות שלו מאוד גבוהה וכמעט בלתי אפשרי להרוס אותו שכן הוא לא מסתובב או זז.
העלאת המחשב דרכו אורכת שניות בודדות (במחשבים ניידים חדשים המבוססים עליו).
הבעיה, כמו כל דבר חדש, הוא המחיר שיכול להיות עד פי 10 מדיסק קשיח רגיל תלוי בנפח.
הציפיה בשנים הקרובות מאוד היא לראות מחשבים חזקים על טלפונים סלולריים שיהיו
שווים בעוצמתם למחשבי לוח או מחשבים ניידים.
המהירות תגדל צריכת הסוללה תרד והיכולות יעלו.
השבוע נזכרתי בזה כשראיתי תמונה שלי בכיתה א' משחק בחשבונייה צבעונית עם חרוזים, עיפרון
ומחברת חשבון חומה של "דפרון"...
רוצה להגיד תודה למנויים החדשים, שני האחרונים שהצטרפו הביאו אותי להיות נגיש ל-100 מנויים.
תודה רבה לכולכם על הקריאה והתגובות, למנויים ולאלו שיבואו בעתיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
