מעולם לא התאמנתי בחדר כושר, העדפתי (ועדיין מעדיף) את האוויר בחוץ.
רכיבת אופניים בשטח או על הכביש (אם נעזוב את הסכנות) פותחת את כל הסינוסים,
פותחת את העיניים, הנוף, השמיים הכחולים מד המרחק המראה כמה מרחק אני גומע
הם הדבר האמיתי ושום ספינינג לא יחליף את זה.
אבל...
מאוד קר לרכב בשעה שש בבוקר בזמן האחרון.
בנוסף, יש מעקף גדול שקיים בכביש שאני נוהג לרכב בו כך שהוא צר מדי לשתי מכוניות ואופניים אחד.
לפני חודש החלטתי לעשות מעשה ולהצטרף לחדר כושר.
אני לא אגיד היכן כדי שלא תבואו לראות את השרירים שלי, אבל זו אחת מהרשתות
הגדולות של מכוני כושר בארץ.
מקום גדול מאוד ביחס לכל חדר כושר שראיתי בארץ כולל בריכה חצי אולימפית, סאונה וג'אקוזי.
חדרי סטודיו להתעמלות, חדר ספינינג עם 40 אופניים!
אולם רחב ידיים עם 60 מכשירי הליכה/ריצה ואולם גדול צמוד עם מכשירי כוח, משקולות, מראות ומה לא.
האוכלוסיה מגוונת בכל הגילאים, כל השפות (למרות שרוסית היא השפה השלטת שם).
יש קפיטריה מכובדת שניתן להשיג שם רק דברים בריאים ושייקים של אחרי אימון.
כאחד שאוהב להסתכל על הסביבה שלו ולמצוא את הדברים המיוחדים שם, גם הפעם אני עושה זאת.
אוכלוסיה
גברים ונשים ביחד, אין הדרת נשים.
בבוקר באים בדרך כלל אנשים מבוגרים או מבוגרים פלוס.
הם מחליפים את ההליכון שלהם בהליכון ספורטיבי ויש כאלו שהולכים עליהם במשך שעה או יותר.
להוריד בפני אנשים כאלו את הכובע שגם בגילאים כאלו הם באים להתאמן, לשחות ולמצוא שם חברה.
אחה"צ ובערב יש אוכלוסיה יותר צעירה ביחוד אנשים עובדים שמגיעים אחרי העבודה.
בני נוער ואנשים צעירים מגיעים בדר"כ אחרי השעה 7 בערב.
משום מה נראה לי שחדר הכושר החליף את ריקודי העם בכל הקשור להיכרויות...
מלתחות
מלתחת נשים בקומה התחתונה, מלתחת גברים בקומה העליונה.
מישהו החליט, אולי בטעות, להציב את לוח המודעות של המקום בקיר לימין הכניסה למלתחות הנשים.
ות-מ-י-ד אפשר לראות גברים עומדים ובוהים בלוח הזה שיש עליו בין היתר את הלו"ז השבועי של החוגים,
חדשות שבועיות וסתם מבצעים.
ההדגשה שלי היא על שבועי, כי אותם אנשים, אני מזהה כמה מהם עומדים שם וקוראים, עומדים שם כל יום,
בעין אחת פוזלת על הכניסה למלתחות הנשים, והשניה קוראת משהו על לוח המודעות, אולי...
מלתחת הגברים מזכירות לי בית מלון, הכל נקי ומסודר כל הזמן, לוקרים בכל מקום, מראות, מכשירים ליבוש שיער
ריחות מעורבים של זיעה קלה וריח של ניקיון אחרי מקלחת.
השימוש במלתחת הגברים הזכיר לי את ימי הצבא העליזים שכולם הסתובבו ערומים בלי קשר לדרגות,
גם כאן אין דרגות, אין בגדים...יש כאלו שהיה עדיף שיסתובבו עם משהו עליהם זה פשוט התעללות
באנשים וגרימת סבל מיותר
מכשירי ההליכה/ריצה
כאמור יש 60 מכשירים מסודרים בשש שורות.
4 שורות של הליכונים ושתי שורות של מכשירים אליפטיים המדמים רכיבה על אופניים אבל בהליכה כשצריך
להחזיק בשתי מוטות לקצב.
בהתחלה ראיתי שהשורה הראשונה וחלק מהשניה לא תפוסות במלואן הרוב נמצא בשורות האחוריות.
שמחתי שאין צפיפות ועליתי על אחד המכשירים בשורה הראשונה.
רצתי על המכשיר 20 דקות במהירות 12 קמ"ש לחימום וירדתי ממנו ועדיין לא היו אחרים שעלו לצידי
אלה ישבו וחיכו בספות הפזורות באזור.
זה הפתיע אותי, שווה בדיקה.
ואז נפל לי האסימון...
השורות הראשונות חשופות יותר לעיניי המתאמנים. אנשים אוהבים להסתכל על ישבנים של אחרים
במיוחד כשהם מגיעים בטייץ, המכסה גוף של אישה צעירה...וזה הולך גם ההיפך שלא תחשבו שלא.
נשים מסתכלות על ישבנים של גברים במכנסיים קצרים עם שרירים ברגליים.
מכשירי הכוח
יש שם מכשירים שמתאימים לתקופת האינקויזיציה שבה התעללו באנשים.
אבל כולם משלמים כסף כדי שיגרמו להתעלל בהם? תלוי את מי שואלים כמובן.
אם עושים את זה נכון, זה שורף את השומנים ומחטב את הגוף בצורה שלא תאמן.
אם מסתכלים על זה מגבוה זה נראה כמו לול תרנגולות, לא בדיבורים, כי האנשים המתאמנים, אין להם זמן
לבזבז על דיבורים מעייפים.
קבוצות קבוצות של 2-4 אנשים, גברים או נשים, סביב מכשירים.
יש כאלו המתאמנים, אחרים נמתחים לפני ומכינים את עצמם בשיטת הכסא החם.
בינתיים, אלו המחכים מסתכלים על ההוא או על ההיא תוך כדי חיוך או משהו אחר שניצת להם בעיניים...
הכי הצחיק אותי זה אותם האנשים, שוב מדובר על שני המינים, המתאמצים בזמנים מסויימים.
אותם אנשים עושים מאמץ קטן שלא מגיר מהם אגל זיעה אחד אבל כשמסתכלים עליהם הם עושים
פרצופים של מתאמנים קשוחים שכרגע הרימו על גבם עשרות ק"ג.
מאמנים אישיים
כל אחד הנרשם למקום זכאי לקבל שעה עם מדריך כושר.
במהלך השעה הזו, המתאמן החדש מספר מה הוא היה רוצה לעשות, המאמן מספק את התוכנית,
עושים סיבוב על כל המכשירים הרלוונטיים לבקשת המתאמן, מסכמים, כותבים את התוכנית על כרטיס אישי
שמלווה את המתאמן כל הזמן והוא יכול לעיין בו ולהזכר מה עליו לעשות בכל תחנת אימון.
וזה המקום לקיטורים...
הנה כמה דוגמיות:
"כואב לי אני לא יכול/ה להרים את הרגל עד שם אני לא מגומי..."
"חשבתי שנתחיל יותר קל לא ישר נלך על הקשה ביותר" (הרמה של 5 ק"ג...)
"3 סטים של 30 כפיפות בטן על המכשיר??? אני לא מסוגל/ת לעשות 5 (לא סטים אלא כפיפות)
"אתה בטוח ששמת לי 10 ק"ג? נראה לי כמו 100..."
"כואב לי"
"בוא נקצר את האימון..."
"...בטח עשיתי חימום לפני, הלכתי ברגל 5 דקות מהחניה עד המכון" (צחוק גדול)
"מה צריך לאכול לפני האימון? (יש הסבר קצר של המאמן) זה אוכל? זה לא מספיק לי אני צריך אוכל...(גבר ששוקל...הרבה)"
"אכלתי לפני שהגעתי לכאן, ישבתי בבית קפה על אספרסו וקרואסון, יש קופאין ויש פחמימות אני מרגיש מוכן..."
"אני מתאמנת עם ג'ינס לא רוצה לשים טייץ לא נוח לי..."(וגם חבל שכל מי שנמצא כאן יבהל ויברח)
(המאמן) "נראה שאתה מקצועי לפי התלבושת שבאת איתה, בוא נעבור לחלק של המקצוענים...(כיחכוח בגרון
של המתאמן החדש) "אישתי קנתה לי את הציוד במבצע אל תתלהב..."
כל הקיטורים אמיתיים ששמעתי במו אזניי, בטח יש עוד שלא שמעתי.
על עצמי
אני מגיע 4 פעמים בשבוע לחדר כושר, רבע שעה של ריצה לחימום, שעה של אימוני כוח ולסיום רבע שעה
של אירובי (ריצה/הליכה) על מכשיריי ההליכה.
מקלחת בכייף, ישיבה של 10 דקות לנוח וחזרה הבייתה ברגל!
אני מצוייד בבקבוק של ליטר, עם ויטמינצ'יק וקורט מלח, 2 תמרים, ושני חטיפי אנרגיה.
בדרך לשם אני אוכל את חטיף האנרגיה אחרי שבבית אכלתי ארוחה שמתאימה כהכנה לאימון,
במהלך האימון אני אוכל את התמרים, והחטיף השני נמצא במקרה הצורך אם ארגיש ירידה חזקה באנרגיה שלי.
כאמור מעולם לא התאמנתי בחדר כושר אבל החודש האחרון מראה לי שיש דברים, כמו אחרים, שהפסדתי בחיי.
לחדר הכושר אני קורא אחרת, מה שנשקף את ההרגשה שלי בתום האימון והרצון ללכת לשם כמה שיותר,
בשבילי חדר הכושר הוא חדר האושר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
