"תמונה שווה אלף מילים" אמרו כבר אחרים.
לצלם תמונה טובה, זו כבר אומנות.
אומנות המשולבת בידע, ובהזדמנות נכונה לתפוס את הרגע המתאים וללחוץ על כפתור המצלמה.
במקום העבודה שלי מתפרסמות תמונות שהעובדים צילמו. התמונות פזורות לאורך מסדרונות ובחדרי הישיבות.
תמונות מיוחדות של אנשים שתחביבם הוא צילום.
הדיוק, הצבעים, היופי והכישרון של אותו עובד/אומן ממש מעוררים התפעלות.
הרבה מבקרים המגיעים אלינו, לא פוסחים על התמונות המוצגות.
אפשר לשמוע את ההתפעלות בהרבה מאוד שפות.
כחלק מהתרומה שלי לקהילה, אני מדריך סיורים של קבוצות המגיעות לראות
"מעשה פלאים" המתבצעים אצלנו.
לפני כמה חודשים הגיעה אלינו קבוצה של ילדים בני 13 מבי"ס בישוב סמוך.
כולם לומדים שם בחוג מדע שהעירייה מממנת בשעות אחה"צ, והגיעו לראות "מדע בפעולה".
מהספרים וסרטוני היוטיוב אל המציאות.
בסיום הסיור של שלוש שעות ישבנו בחדר גדול ורצינו לשמוע פידבקים. מה חושבים הילדים שראו
הכל במציאות (רק את הדברים שמותר להראות) ומה דעתם.
מתברר שההתפעלות הייתה כרגיל עצומה אבל ההתפעלות הפעם הייתה גם מהתמונות לאורך המסדרונות.
הילדים האלו, אהבו את התמונות ועמדו לידם דקות ארוכות.
הם שאלו מי צילם את אותן תמונות יפות. סיפרנו להם שהעובדים כאן מצלמים ומי שמוכן מעביר את התמונות
לאנשים האמונים על "וועדת קישוט" והם דואגים לייפות את המסדרונות שלנו בתמונות פרי יצירת העובדים.
הבנו שיש התעניינות ושאלנו את הילדים מי צילם פעם ולמי יש מצלמה בבית.
אף אחד מהילדים לא הרים יד או ענה שיש לו מצלמה בבית...
הגבות שלי ושל עוד שני מדריכים בסיור הורמו הסתכלנו אחד על השני.
"מי אוהב לצלם?" שאלנו
כל הידיים הונפו.
אחרי שהסיור הסתיים והילדים הלכו, ישבנו שלושתנו בקפיטריה וגילגלנו רעיון.
בואו ניתן להם את חוויית הצילום. נראה להם מה אפשר לעשות עם מצלמה.
שלחנו מיילים לכל האנשים שאנחנו מכירים לראות אם יש מישהו שיש לו מצלמה ישנה (דיגיטלית) שאינו זקוק
לה ושהוא יכול לתרום אותה. סיפרנו על הרעיון לכולם וידענו שאפשר לסמוך על האנשים.
אחרי שבוע קיבלנו 20 הצעות לתרומה של מצלמות דיגיטליות ישנות.
אספנו את כולן ונתנו לאחד הצלמים שיבדוק אותן.
3 מצלמות הוחזרו לבעליהן ואת השאר לקחנו.
דיברנו עם המורה של הקבוצה, זו שבאה איתם לסיור, סיפרנו לה על הרעיון, ההתלהבות שלה הייתה גדולה.
הסיכום היה שאלו יהיו שעתיים שבועיות במהלך אחה"צ, אותנו ישחררו מהעבודה אבל נצטרך להשלים את השעות אח"כ.
אחרי שהכל היה מוכן נפגשנו בשנית עם הילדים.
הילדים הגיעו, הם לא ידעו מה עומד לקרות.
בחדר הישיבות הגדול, על השולחן, מול כל כסא, הונחה מצלמה. בפינת החדר היה כיבוד קל.
המורה הכניסה את הילדים וביקשה מהם לשבת מסביב לשולחן.
סיפרנו להם שאנחנו רוצים לתת להם את החוויה של לימוד צילום בסיסי ושימוש במצלמות והפרס יהיה
חוויה ומצלמה. בשניות הראשונות היה שקט דממה.
הם היו המומים ולא ידעו מאיפה זה בא.
ההתלחשויות גברו והשאלה שנשאלה הייתה אם אפשר לפתוח את הקופסה...
כל אחד פתח את הקופסה ומצא בה מצלמה עם פתק.
"ילדים יקרים, אנחנו פותחים בפרוייקט שנקרא "ילדים מספרים צילום".
במסגרת הפרוייקט נלמד איך מצלמים, מה חשוב בצילום, איך מעבירים תמונות מהמצלמה למחשב
מה היא תמונה בכלל ונצא החוצה לטבע ולסביבה שלנו כדי לצלם."
אתם נדרשים רק להגיע וללמוד, המצלמות ישארו שלכם כמתנה של כל העובדים בחברה.
תהנו ואנחנו מקווים שתלמדו דברים מעניינים".
חיוכים היו על פניהם של כל הילדים, המורה אפילו מחתה דמעה.
כל אחד בחן את המצלמה שבידו וכמובן שתחילו השוואות...
הפרוייקט "ילדים מספרים צילום" נמשך מעבר ל-10 שעות המתוכננות.
אחרי חודשיים ומאות תמונות בחרנו 20 תמונות מוצלחות ושלחנו למעבדת פיתוח.
במעבדה הגדילו את התמונות היפות לגודל של 30X20 ותאמו את היכולות של המצלמות.
התמונות ניתלו במסדרון, לצד תמונות של עובדים והוצגו לראווה מול כל העובדים והאורחים שלנו.
כנהוג, מתחת לכל תמונה הופיע שם הצלם, ושם התמונה כפי שאותו הילד בחר לקרוא לה.
באחד הערבים, הילדים הגיעו עם ההורים שבאו לראות את פרי היצירה.
ההתרגשות הייתה גדולה.
החוויה הייתה מעשירה מאוד, לראות דברים דומים אבל שונים מנקודת המבט של מבוגר או ילד דרך אותה עדשה.
הרבה פעמים ראינו את נקודת המבט של הילדים והבנו איך הם רואים את האובייקטים. למדנו מהם לא פחות מאשר
הם למדו מאיתנו. היצירה המשותפת, הצילום בשטח ועיבוד התמונות במחשב, גרמו לסיפוק ולאושר לכולנו, מדריכים ומודרכים.
מעבר להקניית מיומנות בסיסית בצילום והלימוד עם הילדים, נוצרו מערכות יחסים מקסימות בין הילדים למדריכים
ובין הילדים לחברה. הילדים קיבלו פינה בביה"ס שלהם ובחוג למדע, שם הוצגו תמונות אחרות שלהם.
השגנו הרבה בפרוייקט הזה שניתן לומר שבמעט ולא עלה כלום לאף אחד אבל חייך ושימח הרבה ילדים שאין להם את
האפשרות לקנות מצלמה כי זה לא בסדרי העדיפות של ההורים, בטח כשיש בבית עוד 4-5 אחים ואחיות
וההורים טרודים בפרנסת המשפחה.
לפעמים לעשות משהו קטן, מנקודת מבטך, יכול לגרום אושר גדול ועצום יחד עם שמחה לאחרים.
הנתינה גורמת לאושר הדדי, לנותן ולמקבל, ולפעמים האושר הזה יכול לגרום לשינויים מרחיקי לכת בחיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
