אתה נולד לבד (בהנחה שאתה לא חלק מתאומים, שלישייה או יותר)
אתה הולך לבד, כולם מתלהבים שאתה הולך לבד ולא מחזיק בכלום
אתה הולך לבד לגן ונשאר לבד בלי אמא או אבא ובלי בכי,
הלבד ממשיך איתך ביום הראשון בכיתה אלף.
ביום הבר מצווה הברכה הכי קשה היא "ברוך שפטרנו מעולו של זה".
אותה ברכה שהאב אומר ומצהיר שם מעל הדוכן.
המשמעות שאתה לבד, מעכשיו כל מה שתעשה אתה מחוייב, רק אתה.
ואז אתה ממשיך, לתיכון, לצבא.
ובצבא, כן, כולם חושבים שאתה חלק מצוות, מה שברוב המקרים נכון,
אבל גם שם אתה לבד.
לבד עם הגעגועים, לבד בעמדת השמירה, לבד עם הפאקים שאתה עושה.
וכשאתה הולך לישון אתה הכי לבד שבעולם, יש מצב אפילו לדמעה ככה בשקט בשקט, לבד.
ואתה לבד גם כשאתה מחליט לנסוע לטיול של אחרי צבא.
כן, כולם נוסעים למזרח, לדרום אמריקה או לעבוד לא חוקי בארה"ב.
אבל שוב זו החלטה שלך לבד, אתה קובע את סדרי העדיפויות שלך
אתה המחליט הבלעדי, לבד אמרתי לא?
וגם בבחירת המקצוע שלך, אותו תלמד באוניברסיטה.
אתה פוגש יועצים, מדבר עם חברים/חברות, משפחה
כל אחד משיא לך עצה.
אבל בסוף אתה לבד, לבד מחליט מה תהייה דרכך בעולם האקדמי.
ואם בחרת ללמוד באוניברסיטה הפתוחה אתה בכלל בודד.
"חל איסור מוחלט על הגשת מטלות משותפות..." זה ציטוט קבוע הקיים בכל
אחת מחוברות הקורס בפתוחה. כן שוב לבד. אסור להכין עבודה משותפת.
במקום העבודה, בהנחה שסיימת תואר ויש לך כמה עובדים, אתה לבד.
לבד מחליט מה ואיך לעשות, הנחתות מלמעלה לא נחשבות. אתה הפילטר.
אותו אחד שמחליט לבד מה "להוריד" למטה לעובדים ומה לסנן ולהשאיר בחוץ.
גם בבחירת בת זוג, אתה לבד.
הרבה פעמיפם לא תרצה שההורים ידעו עד שלא תהייה בטוח, לבד,
שזו ההחלטה הכי חשובה בחיים שלך.
ואז אתם מחליטים לבד מתי לקנות בית, אוטו או להביא ילדים לעולם.
אתם לא שניים, אתם אחד, אחד שמחליט לבד על חייו לשנים הבאות.
והחיים עוברים להם בעוד החלטות של לבד.
והחיים נגמרים להם כשאתה לבד.
לא לוקח איתך כלום, נקבר לבד בבטן האדמה.
לבד לבד אפילו בלי בגדים או סלולרי חדש שקנית רק לא מזמן
סלולרי שאתה החלטת לבד מה הכי טוב לך.
אפילו את המפתחות של האוטו החדש, שלבד חסכת כדי לקנות,
לא משאירים לך. יש למפתחות מספיק מקום בכל הבור הגדול הזה. לא?
גם לא את המחשב המשוכלל ששילמת עליו במיטב כספך, לבד.
לא ביקשת הלוואה, קנית לבד.
אולי תמונה של המשפחה? הילדים והאישה?
יש מקום לידך אפילו אם יטמנו את זה בתוך מסגרת.
אז יהיה פחות עפר שם בפנים, אבל יותר חפצים שלא תהייה לבד.
תמיד אמרת שאתה לבד.
ואני הצדקתי את המחשבות האלו.
מלמדים אותנו תמיד להיות עצמאיים, לעשות לבד, להתגבר על הכל, לבד.
עכשיו אני עומד מעל הבור, אתה שם לבד.
אני מנסה, באמת מנסה, להזיל דמעה מבעד למשקפי השמש הכהות, אחת בודדת, לבדה.
שתיפול על העפר ותהייה לך שם לחברה, כדי שלא תהייה לבד.
ואני לא מצליח, קשה לי, לא מובן לי.
גם בסיטואציה הזו אני לא מצליח לעשות שלא תהייה לבד.
אני מקווה שאתה סולח לי על כך.
לא השארתי אותך לבד מעולם, בכל המקומות שהיינו בהם יחדיו
כולם אמרו לנו שאנחנו כמו אחד, יחד, אבל לשנינו היה ברור שהיינו שם לבד.
כך מלמדים אותנו ש"אם יתפסו אותכם אתם לבד".
לבד כפול. למה כפול?
פעם אחד לבד כי אין לנו שותפים, כדי לא לגלות אותם.
ופעם שנייה לבד, כי אין אף אחד מאחוריכם, בטח לא באופן רשמי.
והיום הלכת לי, ואני יכול להגיד באמת שנשארתי לבד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
