בימים האחרונים יש "בהלה לזהב".
אני בטוח שאפשר למכור ערכת מגן במחיר של זהב ואם זו הייתה מניה היא הייתה "קונים בלבד".
מדהימות אותי כל תגובות על מה שקורה, באמצעי התקשורת.
אם אני אשאיל את המונח "חייזרים" מהאזרחית קיין זה מה ששומעים:
"זו פשוט זוועה איך משאירים אנשים בשיא החום בחוץ". (מישהו ששכח שחלוקת הערכות החלה לפני 3 שנים...)
"חוצפה שיש רק מרכז חלוקה אחד בכל תל אביב". (אדם שחיכה לתורו מס' 140 כשרק מס' 10 קיבל שירות)
"כתבו בעיתונים שמחר תהייה מלחמה, לא קראתם? רק העיתונים אשמים למה הם כותבים
דברים כאלו?" (אישה מבוגרת שהבינה שמחר יש מלחמה)
"אם לא מחלקים למבוגרים לפחות שידאגו לילדים" (אמא לשניים שבאה לקחת ערכות מגן)
"חזרתי ממשמרת לילה למה אני צריכה לעמוד כאן בתור? (כמה משמרות לילה עבדת עד היום?...)
"איך יכול להיות שיש רק נקודת חלוקה אחת בחיפה" (אישה שבאה מהקריות)
"אני צריך להגיע לאשדוד כי בבאר שבע אין נקודת חלוקה?" (תושב באר שבעי ממוצע)
"באתי לרענן את הערכות ואמרו שמחלקים רק ערכות חדשות" (אישה שכנראה לא ידעה שצריך להחזיר את הישנות
ולא מרעננים את הערכות עכשיו, אולי קצת את הזיכרון)
וזה נמשך הלאה והלאה.
החזרנו את ערכות המגן הישנות לפני כמה שנים.
כולנו היינו שמחים להיפטר מהן, הן צברו אבק, הפריעו, הזכירו נשכחות את מלחמת המפרץ.
אבל לפני 3 שנים בערך, פיקוד העורף הודיע שתחנות רענון יהיו פתוחות וקרא לאזרחים
לבוא לקחת ערכות חדשות.
אם לדבר על עצמי ומשפחתי, הלכתי בחודש הראשון, לא עמדתי 5 דקות בתור, כי לא היה כזה,
לקחתי למשפחה וגם לאמא שלי כדי שהיא לא תסחב עם הערכה עד לביתה.
גם להוריה של אישתי לקחתי מאותה הסיבה כדי להקל.
אני באופן אישי לא מאמין בערכות האלו לא מאין בחדרים אטומים ובצורת אטימתם.
למה? כי זה לא יעיל. הפאניקה יכולה לעשות ממש רע לאנשים במיוחד לאנשים לא מיומנים במצבי
חירום ואם להודות על האמת, הרוב לא מתורגל למצבים כאלו.
כל העניין של אטימת חדר, בהנחה שהוא לא ממ"ד (ממ"דים החלו להיות חובה רק משנת 1991)
בהנחה שנופל טיל קונבנציונלי על מקום, כל הזכוכיות מתנפצות, אה, וגם הניילונים עפים...
אז שום מסכת אב"כ לא תועיל אם אחרי הקונבנציונלי יגיע כימי, כן? שיהיה ברור.
(אני אומר את זה מידיעה שאני זוכר שדיברו על כך שנערך ניסוי ע"י פיקוד העורף וכמובן שלא פורסם, אז הגיע הזמן)
תחנות הרענון שהיו פזורות ברחבי הארץ היו פתוחות אבל אף אחד לא בא.
למה? כי אנחנו ישראלים.
מעדיפים לחכות לרגע האחרון, לי זה לא יקרה, אנחנו לא צריכים את זה עכשיו, אין מלחמה
ועוד כל מיני תשובות סתומות לחלוטין.
ומה הישראלי עושה הכי טוב? מתלונן.
מתלונן וצועק ודורש ומגיע לי ולמה אין עכשיו ולמה אני צריך לנסוע רחוק ולמה סגור ולמה למה למה.
למה לא הלכתם לקחת קודם? זו הייתה השאלה של כל הכתבים שעמדו בנקודות.
האנשים שם אמרו את כל התירוצים שבעולם, מלבד אמת אחת.
האמת היחידה שאומרת "אני לא אחראי".
אני לא אחראי. לא המדינה לא אחראית, התקשורת אחראית או הצבא אחראי.
מאוד פשוט ובסיסי. אחריות היא משהו שצריך לקחת לא מקבלים אחריות, לוקחים.
אז מי שלא יודע לקחת אחריות שלא יבוא לבכות אח"כ.
ומה המצב היום?
גם אם כל מי שהגיע ויעמוד בתור לקבל ערכות ירצה לקבל, לא כולם יקבלו.
למה? כי המדינה תקצבה רק 60% מהערכות.
ומתקציב של 200 מיליון שקלים כרגע יש אפס שקלים?
למה? כי המדינה ראתה שאף אחד לא בא לקחת, והערכות האלו חייבות רענון כל עשור
אז למה לשלם על משהו שיצטרכו לרענן עוד לפני שמישהו השתמש בו?
גם המדינה אשמה כי היו שם אנשים שחשבו והעריכו לא נכונה, אבל כמו כל בעל עסק שלא
רוצה להחזיק מלאי מת כך המדינה עשתה.
ועכשיו מי אשם? כמובן שהמדינה.
המצב עכשיו הוא שכל הקודם זוכה.
וזה גורם למכות וריבים וחוסר סדר ואני הייתי כאן קודם ותשמור לי על התור.
כל כך ישראלי, כל כך מכוער, כל כך חסר אחריות.
יש חריג אחד בעניין שאני חושב שאף אחד לא נותן עליו את הדעת או עוזר.
ילדים שנולדו בשנתיים האחרונות, הם החריגים בעיניי, להם צריך לתת לפנים משורת הדין
כי אולי ההורים היו עסוקים מדי, תינוקות וכו'. לכל השאר אין הצדקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
