שורות שורות.
מדים מיוזעים, סימנים עגולים של מלח על המדים מתחת לבית השחי.
על הראש קסדה עם הסוואה, כובע רחב שוליים או כובע מצחיה.
מתחת לקסדה או לכובע, כיפה, קרחת, קוצים, שיער קצוץ.
תגיות כחולות, אדומות צהובות ושחורות על הכותפות.
דרגות קצינים בשלל "ארונות" על הכתפיים.
ג'ינס, חולצת טריקו לבנה, משקפי שמש, נעלי הליכה והרבה אגלי זיעה.
אין הבדל, כולם ביחד.
שורות שורות.
עולים על כל אבן, מחפשים בכל מדרון, מאירים כל בור וכל מערה.
סורקים ברגליים מקומות שכבר מזמן לא היינו בהם, לפחות בגלוי.
חם מאוד, מציק אבל אף אחד לא מתלונן.
שורות שורות.
של ילדים שהלכו לחפש ילדים.
גוייסתי בשיחת טלפון והלכתי.
וכשצריכים אותי אני מגיע. הפעם זה היה קשה מהרבה סיבות.
שוב מעצרים, שוב עצורים, שוב חדר חקירות.
ערבית ועברית ושוב עברית וערבית ולפעמים תערובת של שתי השפות גם יחד באותה חקירה.
ומשום מה זה מזכיר לי את הפאזלים שהייתי מרכיב עם ילדיי.
פאזלים של אלפי חלקים.
חצי מהחלקים הם שמיים בצבע תכלת, ים כחול או דשא רחב ידיים.
אתה לא יודע לחבר אחד לשני כי כולם נראים דומים.
כך כאן.
עדויות דומות המקשות על העניין, אבל למבינים, כל שינוי של מילה,
כל סמניטיקה הכי קטנה, מרכיבה את החלק הקודם לחלק הנוכחי.
חזרתי.
חזרתי בגופי אבל מחשבותיי שם.
הראש עסוק במחשבות, קשה לי לישון.
הפעם זה באמת קשה.
בליל של ילדים, חיילים, הורים מודאגים, גורל.
ובבליל המחשבות יש הרבה מאוד אנשים, מכל הסוגים מכל המקומות.
חלקם נקלעו למצב וחלקם עוללו את המצב כשבאמצע יש את הרוב שלא יכול לעשות כלום.
ורוב האנשים קשובים לחדשות.
עצה קטנה ממני. אל תאמינו לשום דבר המתפרסם בעניין הנערים החטופים.
יש עננה של דיסאינפורמציה מכוונת ממש כמו אותו "עשן מלאכותי" על הבמה של להקות רוק.
תמשיכו בחייכם, אין טעם לשמוע שוב ושוב את אותם הדברים שאין בהם שום חידוש מלבד למלא עוד דקות שידור.
ההורים המודאגים טסים לכינוס של האו"ם בז'נבה. הנה זה מתחיל, הורים מודאגים מול עולם אדיש ועויין.
זה מקלף לי חתיכת זיכרון מהבוידם האישי.
פיסת זיכרון שבה מככבת קרנית גולדווסר המשוטטת בעולם למצוא תשובות על מצבו של בעלה, אהוד.
ותאמינו לי, אין שום טוב בזיכרון הזה.
זוגתי הזמינה לנו סופשבוע בים המלח.
נראה לי שהיא מצאה את המקום הכי עמוק בעולם שאני זקוק לו כרגע אחרי יותר משבוע של "לא להיות בבית".
מקום שבו אזיע כך שהכל יצא החוצה ולא ישאר שם כלום.
יש בי הרבה תרעלה שנצברה בימים האלו שם בין חברון, שכם ורמאללה.
אני זקוק לחופש.
(יש לי עשרות מיילים אישיים, חלקם על עדכונים בבלוגים של אנשים שאני קורא באופן קבוע. מבטיח לחזור ולעבור עליהם כשאשוב מהחופש)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
