התנועה החדשה "דאעש" רוצה להקים חליפות בשטח של צפון סוריה, דרום עירק עד בואכה טורקיה.
הרבה תמונות של גופות מפוזרות בשטח אחרי התעללות של הטרוריסטים האלו, מפוזרות באינטרנט.
מצפייה לא מצונזרת בהוצאות להורג הפומביות בדמות עריפת ראשיהם של אותם "בוגדים" מערביים,
לא יכולתי שלא לחשוב על דבר אחד. השלווה.
ראיתי הוצאות להורג כמו רבים מבינינו, רק בסרטים.
במיוחד באותם סרטים שבהם האסיר מובל לחדר הוצאה להורג אם ע"י זריקה או בכסא חשמלי, בהם רואים
את פניו של האסיר מיוזעים ומפוחדים. עד הרגע האחרון נראה כאילו הוא מבקש שיחוסו על חייו.
בכל הסרטים המפורסמים של "דאעש" בנוגע לעריפת הראשים, לא ראיתי אדם אחד בוכה או מתחנן על חייו אלא מדקלם איזה
נאום קצר בין כמה פסקאות הקורא לאובמה או ראש מדינה מערבית אחרת לתשלום כופר.
מוזר לי מאוד שאף אחד מבני הערובה לא צועק, בוכה, מזיע, מבקש על נפשו.
מקרים כאלו של "הובלת שה לטבח" מזכירים לי מראות קשים שארעו לפני 70 שנה.
נראה כי מי שמתחלף הוא רק הרוצח.
(התמונה מ- YNET)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
