כו' בתמוז התשע"ה 13 ביולי 2015 בשעה 5 בבוקר נפטרה אמא שלי.
הייתה לי הזכות הגדולה להיות הבן שלה במשך 52 שנים.
אישה טובה שידעה לעשות רק טוב לאנשים.
חייה לא היו סוגים בשושנים.
החל מטיפול בסבתי, אמה, כל החיים כניצולות שואה,
דרך סבא וסבתא שלי מצד אבי שעשו לה רק צרות והיא החזירה להם בדאגה וטיפול מסור.
עד אבי שלא חסך ממנה שנים קשות של מחלת כליות ארורה שבגינה היה מרותק למכונת
דיאליזה במשך 3 פעמים בשבוע כל פעם 4 שעות.
סבתא מסורה לכל הנכדים שלה שכולם אהבו אותה מאוד
כולנו מתקשים להגיד שסבתא איננה עוד.
יצא לי לראות אותה בשעות האחרונות שלה.
שכובה במיטתה מחוברת לאינפוזיה עם מנות הולכות וגדלות של מורפיום כדי להקל עליה מהכאב.
בדקות האחרונות שלה, הגוף שלה כאילו נמתח.
נמתח כמו חייל שהמפקד שלו קורא לו.
כן, בורא עולם קרא לאימי והיא הלכה.
יש כאן הרבה דברים סימליים.
אחד מהם, אולי הכי חזק מבחינתי הוא שיום הולדתו של אבי חל מחר.
ביומיים האחרונים שלה היא קראה לו שיבוא לקחת אותה ולגאול אותה מכאביה.
אז כנראה שהם יחגגו לאבא שלי יום הולדת מחר ביחד.
כיאה לשני אנשים צדיקים וטובי לב, אין לי ספק שהם ישבו ליד שולחן בגן עדן.
ברוך דיין האמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
