חצי שנה לא הייתי כאן. מקווה לחזור לכתוב לאט לאט.
זו הייתה חופשה שהייתי חייב לקחת לעצמי מכל העולם.
חזרתי לארץ אחרי תקופה בחו"ל ומצאתי עבודה חדשה.
הרבה תובנות מלהיות "לא מועסק" כמה חודשים.
"לא מועסק" במרכאות כי הייתי מועסק אבל לא בארץ כך שחוויתי מעט, מה זו לשכת התעסוקה.
גם החוויה הקצרה הזו, הייתה קשה מאוד.
אני יכול לכתוב על זה ספר אבל אגיד רק בקצרה.
אחרי יותר מ-30 שנים של עבודה במקומות שונים, עם פסק זמן של שבוע ממקום אחד לשני,
פתאום לקום בבוקר ולהבין שאין לך לאן ללכת.
אם מישהו חושב שלשכת התעסוקה נועדה לספק תעסוקה אז היא לא.
היא לא נועדה לספק תעסוקה אולי רק לעובדי הלשכה בעצמם.
הם לא עושים שם כלום מלבד לשאול שאלות מטומטמות ולהציע עבודה שבכל אתרי חיפוש העבודה,
ההצעות האלו ממש, אבל ממש כבר לא רלוונטיות ממזמן.
והסבה מקצועית למי שרוצה? אין תקציב.
עזבתי את אינטל מתוך בחירה, מתוך רצון לעשות משהו אחר בתחום שאני מאוד אוהב, כימיה.
למעט המשפחה הקרובה, כל מי ששמע שעזבתי את אינטל הרים גבה.
אבל הרי אף אחד לא יודע מה זה להיות שם כך שאף אחד גם לא מבין מה זה לעזוב שם.
אינטל זה אחלה מקום, באמת שאין לי הרבה מה להגיד סרה על המקום,
אבל כמו כל דבר, גם זה נמאס ומגיע לסופו וממשיכים הלאה.
והמוטו הזה של להמשיך הלאה היה כל הזמן במחשבות.
אז מה עשיתי בחודשים האחרונים?
המשכתי בלימודי תואר שני במדע המדינה, וזה הסימסטר האחרון, וזה מרגיש מצויין.
חוץ מהלימודים יש גם מקום עבודה חדש.
מזה מספר חודשים אני מנהל מעבדה וביקורת איכות במפעל מזון.
מזון הוא תחום שאני לא מכיר. בעבר עבדתי במפעל תרופות כמנהל מעבדה והבטחת איכות
ויש המון תחומים משיקים בין מזון ותרופות.
החברים הקרובים שלי היום הם סלמונלה, אי-קולי, סטרפטוקוקים למיניהם ועוד מרעין בישין
שאסור להם לבוא במגע עם אנשים אחרת הם יכולים להיות לא נעימים ואפילו מסוכנים.
הפוסט הזה הוא כדי לפתוח עבורי שוב את הדלת לבלוג שלי שהוזנח והעלה אבק, אבל כולכם כמובן מוזמנים
לחזור לקרוא ולהגיב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
