יש כרגע סדרה שרצה ברשת NBC בארה"ב בעונה הראשונה שלה.
הסדרה נקראת בעברית "אנשים אנונימיים" ובשפת המקור Persons Unknown.
7 אנשים מתעוררים בבוקר אחד בבית מלון, כל אחד בחדרו, בעיירה נידחת שתוכננה בשבילם בלבד.
האנשים נחטפו כל אחד מעולמו, כל אחד ממקום אחר בארה"ב.
לעיירה אין גדרות אבל אי אפשר לברוח משם.
הם מנסים להבין מה המכנה המשותף בין כולם אבל לא מגיעים למשהו.
יש התפתחויות במהלך הפרקים, אני לא אספר כי אולי יצא למישהו לראות את זה.
זה נותן פרספקטיבה, למרות שזו סדרת טלויזיה, לחשוב על דברים אמיתיים בחיים.
דבר אחד שעלה לי בראש זו התוכנית להגנת עדים שבארץ החלה לעבוד בדומה לארה"ב.
לחשוב שביום בהיר אחד אתה נעלם.
נוסע למקום אחר, זר, שונה.
מהיום אתה מישהו אחר. בונים לך חיים חדשים.
אתה לא יכול להביא איתך כלום מהחיים הקודמים, אפילו לא תמונה.
אין לך חברים של פעם, לא מהצבא ולא מביה"ס.
אם עבדת במקום כלשהוא, הוא כבר לא קיים בשבילך.
אתה מאבד את כל היחודיות שהייתה לך מקודם.
כאילו שיכפלו אותך אבל החליפו את המחשב בפנים.
אדם בלי עבר אמיתי.
עם מקצוע חדש, עם חברים חדשים ושכונה/עיר חדשים.
לעיתים אפילו מדינה חדשה.
רגע רגע רגע, תעצרו הכל.
מה יקרה אם אני לא אשתלב במקום החדש? אם לא אמצא חברים חדשים?
אולי המקצוע שבחרתם בעבורי לא מתאים לכישוריי? אני לא אוהב את המנהל החדש שלי?
אני רוצה לחזור להיות אותו אחד שהייתי מקודם...
אבל לא. לא ניתן לחזור לאחור. אין שם כלום.
חלל ריק, חור שחור. אתה לא היית קיים בכלל קודם...
מתסכל מאוד ואם לא הייתה נשקפת סכנת חיים לבטח הבחירה לסובב את גלגל הזמן ולחזור
לחיים הקודמים שלנו הייתה טבעית.
קשה המחשבה על דבר כזה.
לעקור מישהו מהמקום שאליו הוא היה קשור למקום אחר.
דבר נוסף שעלה לי במחשבות היה עולים חדשים.
אולי כך אפשר להבין עולים חדשים של פעם, למרות שגם מהשנים האחרונות זה לא פשוט.
אנשים שהיה להם עבר והווה, שפה, מקצוע, כסף, חברים, בית ואפילו חיות מחמד.
ביום בהיר אחד הם נאלצים לעזוב הכל וללכת מהמקום שבו נולדו וחיו עד אותו הרגע.
"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:"
כך ציווה אלוהים על אברהם. כך עושים העולים החדשים שעוזבים הכל מאחור ומגיעים לכאן.
לקשיים הרבים, לשפה, למנטליות השונה בתכלית, למזג האוויר ולתרבות המיוחדת שיש רק כאן.
כשאני רואה את הסדרה אני חושב על הדברים האלו, וזה גורם לי לחשוב על קשיים.
אני שמח שאני כאן ולא צריך להגר למקום אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
