"הייתי בפריס וגם ברומא
ראיתי את שבעת פלאי תבל,
בקוטב הצפוני וגם דרומה,
אך אין מקום כמו ארץ ישראל.
וכמו גלויות של נוף יפות
תמונות בזכרוני עפות,
כמו בעד עדשה של מצלמה
בתרמילי אותן אשא
בכל מקום, בכל מסע
קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה".
(שלום לך ארץ נהדרת / יהורם גאון / אילן גולדהירש)
אני מתחבר מאוד לשיר הזה, אבל בצורה אחרת.
הייתי בהרבה מאוד מקומות בעולם.
על הרים גבוהים, בעמקים מוריקים ועמוקים,
ראיתי עצים ענקיים ושיחים נמוכים,
חום, מדבר ושיממון כמו באריזונה,
קור וגשם כמעט כל הזמן באורגון, באנגליה,
טמפ' של מינוס 25° במרכז אמריקה, וברוסיה,
יערות עד והמון מים באירופה,
יבוש הים בהולנד, ארץ השפלה,
בניינים עצומים בהרבה ארצות,
כבישים רחבים ואוטוסטרדות מהירות,
המוני אנשים ועשרות שפות,
תעשייה מפותחת ותעשייה ישנה יותר,
מאכלים מקומיים, אוריינטליים וגם מסעדות גורמה,
לבוש מכל צבע, סוג וגזרה.
אני יכול להגיד שאין משהו שיפתיע אותי במראה, בטעם או בצורה.
יצא לי לטוס מעל ארצנו הקטנה וגם לנהוג בה.
נסעתי גם בהרבה מאוד כבישים, לא בכולם, אבל הגעתי מקצה אחד לקצה השני.
לאורכה ולרוחבה, שטחים והתנחלויות, בתוך הקו הירוק ומחוצה לו.
ואחרי הרבה השוואות מתבקשות הגעתי לכמה מסקנות פרטיות.
לא חסר לנו כאן כלום.
יש לנו את המקום הכי נמוך בעולם, ים המלח.
יש לנו הרים גבוהים (חרמון והרי הגליל),
בקעה ארוכה ומכתשים מרהיבי עין,
יש כאן שלג,
יש מים,
יש ירוק ויש חום.
יש מדבר ויש צמחיה רבה,
ערים וכפרים,
קיבוצים ומושבים,
תעשיות הייטק ותעשיות קטנות
אוכל מכל המינים
אנשים מכל העולם שעלו לארץ,
דוברים כמעט את כל השפות בעולם
יש לנו חום וקור, גשם ושמש
לא חם מדי ולא קר מדי (מי שלא מאמין שיסע למקומות אחרים בעולם)
אורכה של הארץ הוא כ-500 ק"מ
רוחבה כמה עשרות ק"מ (תלוי מאיפה מודדים)
מטוס קרב הממריא באילת מגיע תוך 4 דקות לחרמון...(בדוק!)
ממבט על נראה כאילו מישהו הכין לנו כאן מקום שיש בו כל מה שבני אדם צריכים
לא יותר מדי ולא פחות, לפי מידה.
מישהו הביא את כל העולם לכאן, לארץ הקטנה, בזעיר אנפין.
כאילו הכין מאכל ושם מעט מכל תבלין כדי לתת את הטעם הנחוץ.
לא חריף מדי, לא מלוח מדי, ממש ערב לחיך.
וכשאני שומע את השיר היפה הזה מתנגן ברקע מדי פעם, לא כדי להזכיר לי איזו ארץ
נהדרת יש לנו, אלא כדי לנסות להבין, בלא הצלחה יתרה, מה אנשים מחפשים בגולה.
למה ללכת כל כך רחוק כשהכל נמצא כאן?
למה להגר למקום שבו תמיד מרגישים זרים, לא שייכים, מנוכרים, מנותקים.
ורק לרגע אחד, באמת לרגע קט, תעזבו את הפוליטיקה, הבחירות, השביתות, הדתיים, חמאס וחיזבאללה
גראדים וקאסמים, הרשות הפלסטינית, כיבוש, וכל הדברים שגורמים לרבים מאיתנו רע, לפחות בהרגשה,
ותראו באיזה מקום אנחנו גרים וחיים.
כמה השגנו במשך קצת יותר משישים שנה.
הארץ הזו עמדה שוממה וחיכתה לנו, היהודים, שנבוא להפריחה ולעבדה, אפילו הרצל לא היה
מסוגל לחזות את כל הטוב שיש כאן...
זהו...
אחרי שחשבתם לרגע על כל הטוב וחיוך עלה על פניכם, עכשיו מותר להזכר בפוליטיקה, בבחירות,
בשחיתות, דתיים, חוסר שיוויון בנטל, מחאה חברתית, מיסים, אגרת טלויזיה,ממ"דים, עזה, כיפת ברזל,
רופאים ואחיות מול עובדי נמלים וכל הדברים האחרים.
לא היה שווה לראות קצת טוב בין כל מה שפחות? 
שבת שלום לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
