לפני עשרה ימים קיבלתי את המייל הזה:
זה היה בעקבות הפוסט הזה שכתבתי בערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל השנה.
האדם שפנה אלי ביקש את רשותי לפרסם את הפוסט באתר "יד לשריון".
אני כמובן שמחתי והתרגשתי מאוד על הפנייה איני יודע מהיכן זה הגיע אליו אבל נסתרות
דרכי האינטרנט כפי שאפרסם בפוסט במלאת 30 שנים למלחמת שלום הגליל, בקרוב.
מסתבר שהסיפור הזה היה ידוע בכמה מקומות בגרסאות שונות וזו הייתה הפעם
הראשונה שזה נכתב בגרסה המקורית מפי המקור...
תיבת האימייל שלי הקשורה לבלוג בישרא. קיבלה קרוב ל-100 מיילים בכמה ימים בעקבות הפרסום.
אני לא מקבל לתיבה הזו כל כך הרבה מיילים למעט עדכונים או תגובות והיו כמה חריגים
במהלך הכתיבה שלי כאן במיוחד לגבי פוסטים ספציפיים.
מסתבר שיש הרבה קוראים לישרא בכל מיני מקומות בעולם.
מייל אחד הגיע מחבר לצוות באותו הסיפור, מנהג הטנק.
לא ארחיב את הדיבור עליו רק אומר שהוא איש עסקים בדרום אמריקה.
לא ראיתי אותו מאז המלחמה ולא שמרנו על קשר לצערי, אולי היינו יכולים להיות שותפים...
הוא חיבר בין כל אנשי הצוות ועוד כמה חיילים אחרים ואנחנו ניפגש בשבוע הבא.
קראתי את המייל של הנהג מס' פעמים ובכל פעם שמעתי אותו מדבר בקשר הפנים
שואל: "מה קורה עם האוכל?" או "לא לשכוח את הנהג שלכם שכמו נהג מונית מביא אותכם
לכל מקום, גם בחו"ל ואתם לא משלמים לו בכלל" על הצחוק התגלגל של כולנו בתוך הטנק.
הפוסט פורסם בלינק הזה לפי המייל שצירפתי כאן.
זו ההזדמנות להודות לאותו אדם שפנה אלי וכך סגר לי 3/4 מעגל שנשאר פתוח 30 שנה.
את רבע המעגל הנותר אני הולך לסגור בעוד כמה שבועות והוא סיפור אחר לגמרי.
כדי לא לערב שמחה בשמחה אשאיר את זה לפעם הבאה.
החיים מלאי הפתעות לעיתים משמחות ולעיתים פחות.
התקופה האחרונה יש בה כמה הפתעות מרגשות שחיכו 30 שנה אבל הן הגיעו.
כנראה שעכשיו הוא הזמן שלהן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
