בית כפרי עם גינה של חצי דונם.
גג רעפים אדום, חניה ליד הבית.
כמעט לכל אחד חדר.
גינה עם עצי פרי, רימונים תפוח ואגס.
כלב זאב רץ לו בחצר על כבל.
הכלב מסתכל עלי ומכשכש בזנב, רוצה תשומת לב.
בפינה אחרת מטר על מטר רשת כזו כמו של לול תפוסה ומתוחה על 4 בזנטים.
בתוך המתחם הזה יש 5 אפרוחים גדולים, מיני תרנגולות.
שולחן עבודה כבד עם מלחציים חורקות.
יש גם נדנדה גדולה וגלגלים כאלו שתקועים חצי באדמה וחציים האחר גלוי
משמשים למשחק וקפיצה מאחד לשני.
שני עמודים בצורת T מחזיקים חבלי כביסה ארוכים, אולי 10 מ'.
"איפה אתה" אני שומע את אבי צועק.
אני כאן משחק מאחורי הבית אני עונה בצעקה.
"תבוא לכאן מהר אני צריך אותך" הוא חוזר בצעקה.
אני כמובן שלא שומע וממשיך בשלי.
אבי היה טיפוס חסר סבלנות לפעמים ופרפקיוניסט.
בא אלי בהפתעה, קיבלתי פליק הגון בישבן (הייתי בן 10 בערך)
"כשאני קורא לך תגיע מייד" הוא זעוף.
אבל הייתי באמצע אני מנסה להתגונן.
היד מונפת שוב, הכל עוצר. נמחק.
בדרך הבייתה מאי שם.
מדים שהיו בעברם הלא רחוק (עד לפני כשבוע) בצבע חאקי ירוק
כעת מאובקים מאוד.
כל הדרך חושב האם לספר איפה אני משרת או לא.
אבי כל הזמן מבקש ממני לשתף אותו אבל אני מתנגד.
מה שלא יודעים לא כואב או לא מדאיג כמו שאומרת האימרה.
"תספר לי מה אתה עושה" הוא מנסה כל הזמן
אבא בחייך אני חייל מה חשוב מה אני עושה. אתה יודע מה? אני ש.ג. אני מנסה
"ש.ג. מגיע הבייתה ככה כמו שאתה בא? אין מצב" הוא כמעט מתחנן.
עזוב העיקר שאני בא הבייתה לראות אותכם. אני אומר.
הנהג שלקח אותי טרמפ פרש מגבת מתא המטען כדי שלא אלכלך לו את המושב האחורי
וביקש שאזהר עם הנשק לא לעשות לו חור בתקרה של האוטו... (נשק קצר אבל ניחא)
נרדמתי.
קמתי לא רחוק מהבית.
הולך בצעדים מהירים, מת לראות את ההורים והאחים וגם הסבתא שגרה איתנו.
לא הייתי בבית חודש.
מלוכלך, עם זקן, שיער קשה גם בלי "ג'ל ברזל" לחיזוק...
פותח את הדלת כולם מתנפלים עלי.
אבי שהיה אדם חזק מחבק אותי אחרון, עינייו דומעות דמעות שיורדות על מדיי המלוכלים
ועושות בהן שבילים כהים.
החלטתי לספר לך איפה אני משרת. אני אומר.
"בוא נשב" הוא אומר.
ושוב הכל עוצר. נמחק.
דברים טובים ודברים מפחידים.
בהלה, חיוך וצחוק, עצב, געגוע, רוצה עוד ואין, הכל נגמר בפעם אחת.
אין התרעה על המסך "הפסקה" או "3 פרסומות ומייד חוזרים".
בום. זהו.
יש חלומות שהייתי רוצה שיעצרו מוקדם יותר.
יש חלומות שהייתי רוצה לראות את ההמשך.
מחכה לחלומות מסויימים, מיוחדים וכשהם מגיעים הכל פתאום עוצר.
כמו בסרט מתח, בדיוק בזמן הלא נכון.
למה אי אפשר להמשיך חלומות שעצרו באמצע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
