החודש מלאו 30 שנה להפצצת הכור האטומי בעירק, "אוסיראק".
שם המבצע הסופי היה "מבצע אופרה" או "מבצע תמוז" ע"ש הכור (אוסיראק=תמוז).
בצעירותי, קראתי את כל הספרים שיצאו לאור בעקבות המבצע המהולל הזה.
מאוד הרשים אותי כישראלי גאה, כחייל ומפקד, האומץ, רוח הקרב והתעוזה שרק "מבצע אנטבה"
יכול להדמות למבצע הזה בתחום "המבצעים שמותר לדבר עליהם".
נזכרתי בזה בגלל כל מיני דברים מקבילים ודומים שקורים בזמן האחרון, חלקם זוכים לפרסום
נרחב מעל גבי התקשורת וחלקם מצטנעים להם ואני רוצה לכתוב עליהם אולי לראשונה מבחינתי.
קצת היסטוריה
אותם ימים של הפצצת הכור בעירק היו ימים מיוחדים במזרח התיכון של סוף שנות ה-80.
מלחמת איראן עירק התנהלה לה בעוצמה גדולה ותאמה את האינטרסים של ישראל,
האירנים ניסו להפציץ את הכור ללא הצלחה במהלך המלחמה, ישראל רק חתמה על הסכם שלום
עם מצרים פחות משנתיים לפני זה (1979) והשלום רק החל להירקם ולא היה בו עדיין ממשיות, הכל היה
עדיין "שברירי", ישראל החלה לפנות את בסיסיה בסיני בעקבות הסכם השלום שנחתם עם מצרים.
הכל מתחיל בשנת 1974 כשממשלת צרפת חתמה על עסקה להקמת כור גרעיני למחקר בעירק
לא רחוק מעיר הבירה בגדד.
צרפת, שהייתה ידידתה של ישראל עד 1967 בנתה כור מחקר בדימונה וישראל ידעה שמחקר
הוא לפעמים שם קוד לדברים בטחוניים ביניהם בניית פצצות גרעיניות מתוצרי ביקוע של אורניום.
ה"מוסד" גילה כי יש בסיס לכל החשדות של ישראל ועירק הצטיידה במוטות דלק גרעיניים מאיכות
צבאית (מצויינת) וכוונתם הייתה לבנות פצצות גרעין.
מה שניתן לגלות רק עכשיו הוא שהמוסד התחקה אחר מסלול שינוע החלקים לבניית הכור מצרפת
ומעוד מקומות אחרים עד לבגדד וחיבל בכוונה בחלקים שהוזמנו.
החבלות התגלו תמיד רק בהגיע החלקים לבגדד מה שהרגיז את העירקים והצרפתים נאלצו לשלוח חלקים
חדשים בכל פעם. הצרפתים חשדו שמדובר בישראלים אבל לא הייתה שום הוכחה.
עיכוב בהגעת חלקים ליעדם עיכב את בניית הכור בחודשים רבים מעבר לתוכנית.
באותם שנים ישראל לא הייתה מצויידת בלויינים ואמצעים מתוחכמים כמו עשור אחרי והייתה בקשה
מארה"ב לקבל תמונות של הכור האטומי בבגדד, הבקשות נפלו על אוזניים אמריקאיות אטומות.
בלית ברירה המוסד נאלץ להשיג תמונות בעצמו.
המוסד סיפק לצוות המתכנן את כל המידע שהיה ברשותו.
המידע שהיה ברשותו כלל רק מפה של אזור הכור בקנה מידה של 1:250,000.
מי שמבין קצת במפות יכול לומר שעם מפה כזו אולי אפשר לטייל אבל בטח לא לתכנן מבצע מסובך
כזה לאורך 1000 ק"מ להפצצת כור אטומי במדינת אוייב.
המוסד החל לנסות ולהשיג תמונות של הכור האטומי וסביבתו ללא הצלחה.
עכשיו מותר לגלות שהמוסד הצליח להשיג תמונה אחת של הכור ובה רואים את הכיפה, המבנים הסמוכים
אליו בין עצים. הצילום הזה בוצע כמה עשרות מטרים מהקרקע ע"י מצלמה פשוטה.
צילום זה היה האמצעי העיקרי ששימש לתקיפת הכור בבגדד...
"מזל נוסף" שהיה באותם זמנים, איראן עברה מהפיכה שנתיים לפני, וחומייני עלה לשלטון.
בעקבות זאת 8 מטוסי F16 שיועדו לחיל האוויר האיראני סופקו ע"י האמריקאים לישראל.
המטוסים האלו היוו את חוד התקיפה של המבצע כיוון שהיה להם טווח טיסה מוגדל לעומת מטוסי
הפאנטום ואפילו ה-F15 שהיו אז בידיי ישראל.
עד כאן ההיסטוריה.
הטריגר לכתוב את הפוסט היה הויכוח בתקשורת על דעתו של מאיר דגן ראש המוסד היוצא
לתקיפת היכולת הגרעינית של איראן בימים אלו.
באותם ימים של טרום הפצצת הכור בעירק, היו התנגדויות נחרצות מאוד מאגף המודיעין של צה"ל וחלק מראשי המוסד
על הפצצת הכור בעירק. כולם דיברו אז על עיכוב של 3-5 שנים ביכולת הגרעינית של עירק.
מאוד דומה למה שקורה היום אחרי 30 שנה שהמתנגדים אומרים שזה לא יעזור וצריך להשלים עם איראן גרעינית.
גם עזר ויצמן, שהיה שר הביטחון בממשלתו של בגין התפטר משיקולים פוליטיים
מתוך כוונה לחבל בהפצצת הכור (חלק מהאג'נדה הפוליטית שלו).
ראש ממשלה החלטי, סודיות גבוהה (רק 5 אנשים ידעו שהולכים להפציץ את הכור), לקיחת אחריות.
אלו גרמו לכך שבתוך 50 שניות, זמן הפצצת הכור ע"י 8 מטוסי F16, ועשרות מטוסים אחרים באוויר לחיפוי,
נעשתה היסטוריה וכל כוחותינו שבו בשלום, העולם קיטר וגינה אבל בפנים עמוק שמח על מה שעשינו.
מישהו יכול לתאר לעצמו שאחרי עשור ב-1991, מה גדול היה הנזק שיכול היה להיגרם לישראל אם היא הייתה מופגזת
בסקדים חמושים בראשי נפץ גרעיניים מכיוון שלא היה מישהו שלקח על עצמו אחריות על אזרחי מדינת ישראל?
מישהו צריך להחליט מה יקרה כאן בעתיד ולא מבחירות לבחירות.
זה משהו שחסר כאן במדינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
