יש הרבה חיות בעולם הזקוקות להצלה. אני רוצה לדבר על בני אדם.
אותם אנשים המסתובבים בקניונים, בתור לקופה בסופרמרקט,
בהופעה של הצגה טובה, באולם הקולנוע יחד עם הילדים בחופש פסח.
אני אתן דוגמאות מחיי הפרטיים כדי להמחיש את החשש שלי.
עד לפני חודשיים בערך החזקתי ברכב ליסינג במשך עשור.
לפני חודשיים וקצת נשברתי.
זה היה הקש האחרון.
חשבתי שאני חסין בפני כל דבר, כנראה שזה לא עומד כל כך במבחן המציאות.
הרבה מבחני מציאות עברתי בחיי הבוגרים.
עברתי מלחמות, פעולות במקומות שרק לשמוע אותם יעשה צמרמורת להרבה אנשים,
ראיתי קשיים כבדים מאוד, יצאתי למילואים, ועדיין יוצא בהתנדבות. מסתכל על מחירי הדלק המאמירים.
אני הולך לקניות בסופר ורק לשם הדוגמא אומר שב-500 שקלים אני "ממלא" חצי עגלה.
באותו הסכום, לפני שנתיים, אותם מוצרים, הייתי ממלא עגלה שלמה ואני לא מדבר על תקופות
החגים אלא ביום יום קניות רגילות.
אני עובד יותר קשה מבחינת כמות שעות העבודה, למרות שאני לא מביא עבודה הבייתה והזמן בבית מוקדש למשפחה נטו,
אני רואה איך הזמן עובר "ומשהו חסר".
זה מבחן מציאות שמקשה עלי ועל המון אחרים ביום יום.
מבחן המציאות הקשה ביותר והוא הישרדות.
אני גם רואה את החברים שלי, השכנים שלי, קרובי המשפחה שעובדים יותר קשה מבעבר.
יותר שעות שהייה מחוץ לבית.
ואני יכול להגיד שהם לא וורקוהולים בוודאות.
יש להם חלום. חלום שלילדים שלהם יהיה יותר ממה שהיה להם.
ובשביל זה הם מוכנים לעבוד יותר שעות ולהרוויח עוד כסף, רק שבד בבד הם רואים פחות את המשפחה
ומבלים שעה שלמה בשבוע עם הילדים כשלדעתי צריך לבלות איתם שעה או יותר ביום.
בעיתונים של ערב החג היה סקר ששאל ציבור רחב "מה יוסיף יותר אושר בחייך?"
במחשבה ראשונה התשובה שעולה היא יותר כסף...אז ממש לא.
התשובה הייתה פשוטה מאוד. בערך 50% השיבו "יכולת להבטיח את עתידם הכלכלי של ילדיי".
בתשובה הזו יש פיחות ממה שאמר אבי בזמנו כשביקש שלום. כנראה שברור לכולנו שזה משהו שלא יקרה
ואין לנו יכולת להבטיח מצב של אי לוחמה, אז בואו נתפשר על "ביטחון כלכלי".
מעמד הביניים.
ככל שאני מסתכל על צמד המילים הזה, אני מבין יותר כמה המצב קשה...
העול של כל המדינה הזו נופל על שכבת אוכלוסיה שעד לפני שנתיים שלוש היוותה את עמוד השדרה של החברה הישראלית.
אותו מעמד ביניים היה הדבק בין שתי השכבות האחרות, העשירה והעניה.
אותו מעמד ביניים שעושה מילואים, שעובד קשה, משלם מיסים כחוק, משלם את חובותיו האחרות לרשויות,
עכשיו עובד יותר קשה כי הכל יקר ורוצה להבטיח עתיד לילדים שלו ולו עצמו.
אז המנטרה היא לעבוד קשה ולחסוך לילדים ללימודים אקדמאיים, דירה, חתונה, טיול אחרי צבא.
תקראו לזה איך שאתם רוצים.
אנשים שכירים לעולם לא יהיו עשירים לא חשוב כמה הם יעבדו קשה. נקודה.
נוסיף לכל הצרות גם את סבסוד הציבור החרדי שרובו מוכן לעבוד בשביל לכלכל את עצמו, נראה שמה שיקרה כאן
לא יהיה אותו חלום שאנחנו רוצים להבטיח לילדנו ובטח לא אותו חלום שאבי רצה שיהיה לי
ולאחיי ולילדיינו, נכדיו.
אהבתי את צמד המילים "מעמד הבינתיים" שקראתי באחד העיתונים המקוונים.
אשקרא מעמד בינתיים.
רק שהפירוש למילים נשאר סתום או ניתן לפרשנות לכל אחד כראות עינייו.
מעמד בינתיים = מעמד זמני שברבות השנים הופך למעמד העוני כמו אותו מעמד שמנסים כולם
לברוח ממנו ולא להיכלל בתוכו בדו"ח העוני השנתי המחזיק מעמד בתקשורת יומיים בדיוק?
מעמד בינתיים = תחיו כך בינתיים עד שתבינו כמה אתם פראיירים.
מעמד בינתיים = בינתיים אנחנו זקוקים לך וכשלא נזדקק, נזרוק אותך כי יבוא "בינתיים" אחר?
מעמד בינתיים = בינתיים אתם שווים משהו וכשתזדקנו או תגיעו לגיל 45 לא תהיו יותר שימושיים?
ואני בטוח שתמצאו עוד תשובות כיד הדימיון הטובה עליכם.
אני חוסך לילדיי מיומם הראשון.
חוסך כדי שיהיה להם ללימודים, להתחיל את החיים ברגל ימין ולעזור בכל צורה.
ויחד עם כל הרצון שלי לחסוך בשבילם/בשבילי עם הזמן זה רק מכביד יותר ויותר.
אם פעם יכולתי לחסוך כמה מאות שקלים לעצמי בחודש וגם לחסוך לילדיי היום אני מתפשר על סכומים
הרבה יותר קטנים ובלבד להצליח לחסוך משהו.
אני זוכר בצעירותי חושב על עצמי בגיל 40 פלוס.
וילה, אוטו חדש, ביטחון כלכלי, חסכונות לעתיד, חופשה משפחתית פעמיים בשנה
ואולי גם אחת לחו"ל.
חלק המהדברים הוגשמו בעבודה קשה אבל זה רק נדבך אחד בחיי.
הנדבך השני, עתידם של ילדיי לוט בערפל.
אם אבי רצה בשבילי ביטחון כמושג של אי לוחמה ושלום וביטחון כלכלי, היום אנחנו מבקשים ביטחון כלכלי.
מה ילדינו יבקשו? האם גם בבקשות שלהם יהיה פיחות?
דמוגרפית הם יהיו מעטים יותר, לדעתי יהיו חרדים יותר מאשר יש היום, האם נטל המיסים ירד? לא חושב.
הכל רק יעלה יותר ויהיו יותר פיות להאכיל בעולם הזה מאשר יש היום.
באיזו סקאלה סטטיסטית עומדים כל אותם משפחות חד הוריות?
כמה ילדים נוספים יצטרפו לדו"ח העוני הבא?
כמה עוד בני 45 פלוס לא ימצאו עבודה?
האם משכורת של 10,000 שקלים בחודש מספיקה למשפחה ממוצעת של זוג הורים, שלושה ילדים
רכב, כלב ודירה עם משכנתא?
האם אנחנו כמעמד הביניים יכולים לספק את הצרכים של המשפחה מבחינת חוגים, לימודים, ביגוד
חופשות ועוד דברים? ממש לא לדעתי.
מעניין מתי יקום אותו מעמד ביניים מריבצו ויראה לכל העשירונים, המאיונים ואלפיונים העליונים שלא ניתן
להמשיך כך יותר?
אין לי פיתרון לצערי אבל אני יודע שחייבים לשמור על החיות הנכחדות, לשמור על עצמנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
