אני כאן כבר שנתיים.
עשיתי דרך ארוכה דרך הכתיבה והחשיפה שלי כאן בסיפורים על עצמי.
מכיוון שאני "בא מהצללים", לא האמנתי שאכתוב פעם במקום ציבורי על עצמי.
אבל כנראה שלעולם לא צריך להגיד לעולם...
את הפוסט הזה של השנתיים אני רוצה להקדיש למנויים.
לפני שנה היו כאן בערך 25 מנויים, במהלך השנה הזו יש כבר 70 מנויים ויותר מ-450 פוסטים.
אני מנוי על יותר מ-20 בלוגים ואני מחכה לראות מהם פוסט ומשתדל להיות שם הראשון.
מעניין אותי לקרוא שם על דברים שעוברים עליהם ביום יום.
קהל מנויים הוא פידבק מצויין לכל מי שכותב כאן.
אבל נעזוב את המספרים.
לפני כשבועיים קיבלתי מייל מקוראת בבלוג שלי.
לפי המייל שלה בטבלת המנויים אני יודע שהיא קוראת הרבה מאוד זמן בבלוג שלי.
חלק קטן ממה שהיא כתבה אני רוצה לכתוב כאן, אחרי שביקשתי ממנה אישור כמובן.
אז הנה חלק מהמייל שלה:
"...אני קוראת אצלך יותר משנה.
...אני בת 27 ונפגעתי בתאונת דרכים לפני 4 שנים שתי ידיי נקטעו.
יד ימין מתחת למרפק, וביד שמאל איבדתי את כף היד.
אני לא יכולה לכתוב תגובות כי אני מוגבלת. אמא שלי מטפלת בי והיא מדפדפת בפוסטים שלך
כך שאני יכולה לקרוא את כל מה שאתה כותב, היא גם רואה את פניי בזמן הקריאה בפוסטים שלך...
אנחנו מדברות על הנושאים שאתה כותב ולא פעם מוצאות את עצמינו כל אחת בדיעה אחרת...
...לעיתים קרובות אנחנו צוחקות מההומור ומהשנינות שלך, כועסות על תגובות ולא מבינות לפעמים
איך אתה מתאפק ועונה לכל תגובה...
...אז תדע שיש מנויים שלא תמיד מגיבים, כמוני, לא בגלל שלא מעניין אותם מה שאתה כותב,
אלא מכיוון שהם לא יכולים פיסית.
יש פעמים שאני רוצה לכתוב לך תגובה אבל לא רוצה שאמא שלי תכתוב אותה, כך שזה מתפספס...
(אמא שלי מחייכת עכשיו כשהיא כותבת את זה...)
ביקשתי מאמא שלי לכתוב לך את המייל הארוך כדי להגיד תודה.
תודה בשם שתינו ותמשיך לכתוב דברים שמעניינים אותך, אותי זה מאוד מעניין ואני מאמינה
שמעניין עוד הרבה אנשים שקוראים אותך...."
סוף ציטוט.
מאוד התרגשתי לקרוא את המייל שהיה פרוס על פני שלושה עמודים עם ציטוטים מפוסטים שלי
כולל הבעת דיעה כזו או אחרת, מה שהפתיע אותי לגמרי.
לא פעם תהיתי האם כל מי שלא מגיב עושה זאת מחוסר עניין.
האם הכתיבה שלי צריכה להיות מופנית לקהל יעד כזה או אחר?
למה לא מגיבים?
לעיתים התשובה היא יותר מורכבת.
במייל הנ"ל קיבלתי את תשובה, לפחות אחת.
הפוסט הזה מוקדש לאותה אחת שכתבה את המייל ולכל אותם האנשים שקוראים כאן ומגיבים או לא מגיבים.
אני נהנה לקרוא את התגובות. תגובות מצחיקות, מעוררות, מרגיזות, משכילות או לא מובנות. אני מכבד את כולן.
ובהזדמנות זו אני מאחל לכולם חג שמח.
