יש לך פייסבוק?
ומה עם טוויטר?
ואתה כותב בלוג?
ישבנו כמה חבר'ה מהצבא ביחד בטיסה.
היינו בשבוע שעבר במקום רחוק, ובדרך לשם דיברנו.
כולנו בענייני מחשבים כשהם היו עדיין דינוזאורים.
חלק מאיתנו המשיכו במערכות גדולות, חלק יצאו מהעניין בכלל.
אני היחיד שעדיין מכיר את כל הדברים של בני העשרה, השאר מכירים את זה מהילדים.
"בחייאת ראבק מה אתה ילד?" אמרו לי כמעט כולם
"אתה כותב בלוג? מה אתה ילד? אני מקווה שאתה לא כותב עלינו הא? גיחכו אבל הייתה שם איזו
נימה של אי שקט...
ויש לך פייסבוק??? כמה חברים יש שם? הפעם זו הייתה הלצה על חשבוני, פראקסלנס.
גאדג'טים ומחשבים משכו אותי כבר מלפני 20 שנה.
כולם הלכו לכיוון של סיסטם כשלא ידעו אז שזה יקרא כך.
אני התמקדתי במחשבים אישיים כשעבדתי על הרבה מערכות בטחוניות.
את הנשק והאפוד המאובק, הקסדה והרימון החליפו העכבר, המקלדת
וברבות הימים גם מחשב כף היד, GPS סמארטפון וגם החידוש האחרון...את זה נשאיר במערכת 
אני יודע שכמה כניסות למקומות ספציפיים ברשת האינטרנט יכולים לגרום נזק וכאב
הרבה יותר מפגיעה של כדור ולהרבה יותר אנשים.
"מלחמה נקיה" שנעשית בחדרים ממוזגים עם אורות ניאון ומסכי LCD מרצדים
כשאצבעות מיומנות מרחפות על המקלדת וכל נקישה באחת האותיות יכולה להיות הנקישה
שדומה לאותה נקישת נוקר על פיקת הרימון או אותה סחיטה של הדק שלאחריה
תבוא מכת הנוקר על פיקת התרמיל שישחרר את הכדור לכתובתו הנכונה.
אני מסתכל על ילדיי, כולם הייטקיסטים.
לכל אחד יש מחשב בחדר ואינטרנט ופייסבוק והוא מצייץ בטוויטר.
הם משחקים ברשת כדורגל, מלחמות, מירוצי מכוניות.
וכשיש בעיה הם קוראים לי ואנחנו פותרים אותה יחד כי אני רוצה שילמדו לתפעל את התקלה לבד בפעם הבאה.
אפילו הבן החייל מספר לי שבטנק, עם כל הקיצורים הצבאיים בעלי 3 אותיות
מופיע משהו מהמילים "שולט", "מסך מגע", "מחשב ירי", "לייזר" מה שאומר לי
שהצבא לא שוקט על שמריו, למרות שאני יודע את זה.
כל שיחה ביננו מתחילה בהתלהבות של הבן וכשהוא רואה את חצי החיוך שלי
הוא מבין שכנראה אני יודע את זה עוד לפני שהוא מספר.
הכי מרגיז אותו זה כשהוא מתחיל לספר משהו ואני ממשיך את המילים כאילו יצאו מפיו.
"איך זה שאתה יודע את כל מה שאני אומר????"
"אתה כבר לא חייל ובכל זאת אתה מחובר...תרתיי משמע" כך נגמרת שיחה כזו ביננו
עם צחוקים טפיחות על השכם משני הצדדים ובסוף הכי כייף זה לקבל ולהעניק חיבוק אוהב.
אני מעודכן.
אני לא יכול לא להיות כזה.
ולא בגלל גילי אלא בגלל הסקרנות הטבעית שלי.
אני אוהב לעשות, להבין דברים והכי מפתה זה כשאומרים "אל תיגע בכפתור האדום הזה..."
דווקא בו אני נוגע.
סקרנות בדרך כלל נראית אצל ילדים, במיוחד כשאומרים להם לא לעשות משהו.
אז ישבנו ביחד 6 חברים שהגיל הממוצע שלנו עמד על 44.
מסתבר שהרבה מבוגרים מאבדים את החיוניות הצעירה שלהם כשהם הופכים להיות הורים.
מאבדים את הסקרנות.
הפרנסה והמשכנתא כרגע יושבים להם על הראש.
לא מאבדים את הסקרנות לגבי מי החבר של הבת שלהם או מה הילדים עושים במסיבות
ואולי גם עם מי הם הולכים, ולבטח לא מאבדים את הסקרנות כשהם בים ומסתכלים על
אותן בחורות צעירות עם ביקיני ותוהים בינם לבין עצמם איך היא נראית בלי וכמובן מקפידים
לשים משקפי שמש כדי שלא יראו את עיניהם בולשים...
זו סקרנות שלא הולכת לאיבוד.
רבים מאיתנו מאבדים את הסקרנות שלהם כלפי דברים חדשים עם הגיל.
אני מסכים שלעיתים לא ניתן להדביק את המהירות של שינויים שקורים סביבנו
ומי בכלל יכול להבין מה ההבדל בין אייפון 2 לאייפון 4 או מה זה מעבד בעל 4 ליבות
ולמה הוא יותר טוב מ-486, ומה זו ליבה בכלל? ואולי 486 יותר מהיר מ-4 ליבות בגלל המס'?...
סיפרתי לחברים על הפייסבוק ועל זה שיש לי שם 67 חברים ואני מכיר בערך...7
כל השאר הצטרפו כי הם מכירים מישהו שמכיר מישהו שמכיר אותי.
אבל כל ההתעסקות והסקרנות הזו עם הטכנולוגיה העכשווית והשליטה בה לא מגיעה ממקום
של ניסיון להישאר נער אלא מתוך התשוקה הזו לדברים מעוררי עניין מנטלית.
להתמודד עם בעיה כשמשהו טכנולוגי לא עובד הוא מיומנות שלא רוכשים בשום מקום
אלא מתוך ניסיון והקפדה על עדכון קבוע.
הרי להקליק בסמארטפון בשני הבוהנים או אחד מהם בעוד אתה עסוק במשהו
אחר היא רק מיומנות נטו בידיעה היכן האותיות כמו הדפסה עיוורת שבה האצבעות
רצות על המקלדת ומדפיסות 50 מילים בדקה...
לפני החזרה לארץ ישבנו בדיוטיפרי בסחיפול, אמסטרדם על קפה ומאפה.
המשכנו את השיחה ההיא על מחשבים ופייסבוק.
"אנשים רציניים בחליפות מדברים על שטויות" כך אמר ד.
"וואללה מתאים לך להיות בבי"ס לולא השיער הכסוף ברקות" כך חייך י.
אתם פשוט לא מבינים. נכון? אמרתי
לא ממש לא מבינים את השיגעון הזה שלך.
יש אנשים צעירים שנולדו מבוגרים ויש אנשים מבוגרים שנולדו צעירים וכך ישארו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
