"אני רוצה ללכת לישון אצל דודה...." כך אומר לי הבן
אין בעיה מתי אתה רוצה ללכת? אני שואל
"עוד שעה. תקפיץ אותי לשם?" הוא שואל
כן אין בעיה אני עונה.
זה קורה לעיתים שהילדים שלי רוצים ללכת לישון אצל הסבתא שלהם, בעיקר אמא שלי
שידועה כמפנקת הגדולה בעולם.
אבל זה קורה גם כשהם רוצים ללכת לדודים או דודות שגרים ליד.
וזה טבעי מאוד.
גם האחיינים מגיעים לישון אצלנו.
משפחה.
"לאן אתה הלכת כשהיית ילד?" שאל אותי אחד הילדים.
לא הלכתי לאף מקום.
לא הייתה לי משפחה חוץ ממה שהיה בבית.
הייתה לנו סבתא שגרה איתנו וראיתי אותה מרגע שפקחתי את עיניי
ועד שהיא עצמה את עינייה כשהייתי בשירות הצבאי.
סבא מצד אמא וכל האחים שלה נרצחו בשואה.
מצד אבי הייתה רק דודה וסבא וסבתא שהיו "בחולארץ" כך קראנו לזה בילדותינו.
וראיתי אותם רק כשהייתי במהלך שירותי הצבאי פעם ראשונה.
בילדותי כאמור גרתי בירוחם.
רוב תושבי המקום היו יוצאי צפון אפריקה והודו ומעט יוצאי אירופה הכואבת.
לרוב חבריי בכיתה היו דודים ודודות לרוב, וסבים וסבתות.
לא היה יום אחד שמישהו או כמה לא היו הולכים אחרי הלימודים לבקר את הסבתא שלהם
או את אחד הדודים דודות.
כל חג היה שולחן עמוס לא רק במאכלים אלא בהמון קרובי משפחה.
ואצלנו היה שולחן צנוע. הורים 3 אחים וסבתא...וכלב שהיה מתרוצץ בינינו.
הכל מצומצם, קטן. שארית הפליטה.
כל כך רציתי ללכת לאיזו סבתא, דוד או דודה או סתם אפילו קרוב משפחה.
ולא היה.
באחד הימים אזרתי אומץ ואמרתי לחבר טוב מהכיתה שאני רוצה לבוא איתו לסבתא שלו...
"אבל היא סבתא שלי לא שלך" הסתכל עלי בכעס
כן אבל זה בטח יהיה בסדר שאבוא איתך. נשחק שם כמו חברים. אתה חושב שזה יהיה בסדר? שאלתי
"אני לא מסכים. לא מתחלק עם סבתא שלי. אתה מתחלק בסבתא שלך?" כעס עלי
יש לי רק סבתא אחת ואני לא חושב שיהיה איכפת לה שגם אתה תבוא. עניתי בתמימות הכי גדולה שיש.
"באיזה צבע סבתא שלך?" שאל החבר
יש לה שערות לבנות והיא לבנה. אמרתי
"סבתא שלי מרוקאית והיא שחורה קצת בפנים ובידיים היא לא יכולה להיות גם סבתא שלך..." בתמימות של ילדים
מה זה חשוב הצבע העיקר שהיא סבתא לא? אמרתי
"לא מסכים היא לא אוהבת לבנים כמוך..." אמר והלך משם
כילד לא בדיוק ירדתי לעומק העניין ולא הבנתי מה זה משנה שחור או לבן.
מבחינתי סבתא הייתה סבתא.
מישהי זקנה עם שיער לבן ומקל לפעמים.
הולכת לאט ובלי שיניים (סבתא שלי הייתה שמה אותם בכוס וזה היה מפחיד אותי בילדות)
מחלקת מתנות לנכדים וצובטת בלחיים.
לעולם לא כועסת.
פנים חרושות קמטים.
הלכתי אליה ושאלתי אותה אם היא יכולה להיות גם סבתא של ילד אחר מהכיתה.
היא דיברה עברית בקושי אבל הבינה מה אני שואל.
ענתה לי בחצי עברית וחצי ידיש שהיא לא יכולה כי הילד לא יצא מאמא שלי.
זה בכלל סיבך לי את כל העניינים...
כל יום בסוף הלימודים המשכתי לראות את אותם ילדים הולכים לסבים ולסבתות
לדודים ולדודות ואני המשכתי ללכת הבייתה לראות את הסבתא שלי שהייתה בבית.
אותה סבתא שמאז שנולדתי היא הייתה כבר כמעט בת 70
חרושת קמטים, נמוכה, שיער לבן אסוף מאחור עם השיניים בכוס ליד המיטה.
אבל אני ידעתי תמיד כילד, שאין משהו אחר.
זו הסבתא היחידה המוחשית שהייתה לי ולא רציתי באותו הרגע לחלוק אותה עם אף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
