לפני כמה חודשים ראיתי כתבה בערוץ 2 שאנשים חוזרים אחורה בזמן.
הולכים לחנויות תקליטים ומחפשים תקליטים של פעם.
התקליט הוא האבא של הדיסק והסבא של ה-DVD.
בצעירותי היו לי כ-100 תקליטים והייתי שומר עליהם ולא משאיל לאף אחד.
זו הייתה מתנה נחשקת ליום הולדת.
כל מה שיש היום בדיסקים היה פעם על תקליט.
עיגול שחור עשוי מ-ויניל עם חור באמצע שהוטבעו בו שירים וכל שיר היה מוטבע
בפלסטיק בחריצים. את התקליט ניגן פטיפון עם זרוע שבקצה שלה הייתה מחט שדרכה עברו
הצלילים למגבר ומשם לרמקולים.
כל גרגיר אבק שהיה יושב בתוך החריצים על גבי התקליט היה מקפיץ את המחט ולעיתים גם
שורט את התקליט. כל נגיעה בפטיפון, טלטול, מכה בשגגה היו גורמים לשמיעה של משהו נשרט
שצרם חזק מאוד באוזן. שריטה הייתה דבר בלתי הפיך.
בנוסף בזמן ניגון התקליט הייתה מין חריקה מיוחדת. עם הכנסת הדיסקים לשוק, המוסיקה שהתקבלה
הייתה מאוד נקייה ושקטה. מין מוסיקה כאילו מזוייפת מול התקליטים הישנים.
אני לא שולל את הקידמה, נהפוך הוא, אבל בכל דבר יש את המיוחדות שלו.
מה שהפתיע אותי בכתבה ההיא בערוץ 2 שבני נווער בני 15-18 חיפשו לשמוע תקליטים כדי להבין
מה זה ונשבו בקסמי "רעש הרקע" שהפיקו הפטיפונים.
בשיטוט בחנויות למוסיקה באינטרנט, מצאתי שמחירם של פטיפונים נע בין 500 ל-2000 ש"ח!
מכשירי DVD שקוראים דיסקטים צרובים ניתן למצוא היום ב-200 ש"ח...
הייתה לי שיחה נעימה ונוסטלגית עם אדם מיוחד במינו ודיברנו על מוסיקה של פעם ועל תקליטים.
בעקבות השיחה ההיא, הלכתי לחטט בערמת התקליטים שלי.
צילמתי מעט מכל התקליטים שאני שומר ברשותי ואני מעלה את התמונות לכאן.
אני בטוח שאין כאן הרבה אנשים שמכירים את הדברים, או שמא אני אופתע...
לצורך נוחיות ויזואלית, שמתי עט ליד חלק מהתקליטים כדי להבין את הגודל.
התקליט הראשון שקניתי, להקת אבבא. זה היה ב-1979 כשהייתי נער מתבגר ועלה לי 35 לירות...
זה היה לפני המהפך של השקל.
להקת סמוקי Smokie ששיריה היו סיבה טובה לריקודי סלוואו צמודים צמודים בגיל העשרה.
אלן פרסונס פרוג'קט, אחד התקליטים מכל האוסף שלהם. יש לי עוד כמה מהם. היה להם אלבום שנקרא
"שובו של הקלף הידידותי" The turn of a friendly card והיה את Eye in the sky שהיו מהטובים שלהם.
E.L.O תזמורת אורות החשמל Electric Light Orchestra עם הלהיט הענק Last train to London
אוסף שירי ה-בי-ג'יס מתוך הסרט Saturday Night Fever שקדם לסרט "גריז" וגם בו כיכב ג'ון טרבולטה.
התקליט המקורי "נעלם" בנסיבות מוזרות וחשודות, לא יכולתי להוכיח מי לקח אותו...
לא יכולתי למצוא אותו שוב ולכן קניתי משהו דומה.
להיטיו של אלטון ג'ון ביניהם Lucy in the sky with diamonds מה שהיה כינוי לסם LSD שהיה דופק
את הראש עד שראו יהלומים בשמיים...(לא מניסיון אישי)
האלבום הראשון של להקת בוני אם עם הלהיט Ma Baker. לימים כששמעתי שהלהקה תומכת בארגונים
ערבים בעולם התנזרתי משמיעת שיריה למרות שבצעירותי אהבתי חלק משיריהם.
פס הקול של הסרט "אקספרס של חצות". הסרט הותיר רושם חזק מאוד עלי. הייתי נער וכל סצינות
ההומוסקסואליות בכלא, שהיו "לייט", הרתיעו אותי. משהו לא ברור ביחוד בתקופה שכל נער מנסה להבין מה קורה
איתו מבחינה מינית והפתיחות של היום לא הייתה קיימת אז.
"דייר סטרייטס", אחד האלבומים שאהבתי מאוד לשמוע. יש ברשותי את כל הדיסקוגרפיה שלהם.
להקת SKY. האלבום הזה הוא אלבום כפול עם שני תקליטים ונקנה רק בגלל שיר אחד.
טוקטה Toccata של באך. בשביל שיר אחד היה צורך בקניה של כל התקליט.
לא כמו היום שניתן להוריד כל שיר מהאינטרנט...
הם לקחו את היצירה הקלאסית הזו ופשוט עשו ממנה משהו מדהים.
במקור היא נכתבה לעוגב אבל היא שונה מהמקור ולדעתי עולה עליו. גם למי שלא אוהב מוסיקה
קלאסית, אני ממליץ בחום לשמוע את השיר, אינסטרומנטלית הוא מדהים.
SKY עשו Covers להרבה מהמלחינים הקלאסיים של פעם.
זו הטוקטה הכי יפה שמצאתי ביוטיוב של להקת SKY.
וזו הטוקטה המנוגנת בעוגב (כמו במקור). מלבד היופי הויזואלי של העוגב אין מה להשוות לדעתי.
וקצת משלנו...
התקליט הראשון של ריטה
תקליט של משינה.
שלושה תקליטים של שירי שנות השבעים. מה שהצחיק אותי היה המילה "מקול". זה היה חידוש של האקדמיה
למילה פטיפון...עוד חידוש שלא תמיד היה בשימוש.
והנה כמה קוריוזים:
תקליט שיצא ונמכר בסופרמרקטים בעיקר, עם שיר אחד עליו. כל זמרי ישראל של אז התאחדו לשיר שיר
בודד למען עזרה לילדים נכים. השיר היה "עם אחד שיר אחד" והוא יצא בעקבות ההקלטה של השיר
We are the world שהקליטו זמרים אמריקאים בארה"ב ב-1985 למען תושבי אתיופיה שהוכתה ברעב באותה שנה.
בתמונה הבאה שהגדלתי ניתן לראות את "תג המחיר" של התקליט 5500 ש'...
בסכומים של היום זה משהו כמו חמישה שקלים וחצי, אבל תחשבו שקיבלתי גם תקליט בסכום הזה...
הטכנולוגיה בשירות הגרפולוגיה...
תקליט שמכיל תחזית אסטרולוגית לשנת 1984...התמונה שווה אלף מילים.
לחשוב כמה התקדמנו מאז והיום בלחיצת כפתור באינטרנט אתה מוצא איזו תחזית אסטרולוגית
שבא לך באיזו שפה ושל כמה אסטרולוגים. אין ספק שהרצל ליפשיץ והחברה שהוציאה את התקליט
עשו כמה שקלים...כמה שאני יודע זה היה רק בשנת 1984 ולא המשיך אח"כ.
זמרת בשם שרי, ישראלית, שהוציאה אלבום בכורה. הקוריוז שהתקליט היה בצבע אדום...
לא שגרתי ומוזר בין כל התקליטים השחורים. כמה שזכור לי היה עוד מישהו שהוציא תקליט כחול אבל הוא
לא נמצא ברשותי. שרי לא זכתה לעדנה רבה ונעלמה. (על גבי התקליט הודבקה מדבקה "חדש תקליט צבעוני")
אם מסתכלים על גרף ההיסטוריה זה לא היה כל כך מזמן וכמה שינויים שקרו כאן מבחינה טכנולוגית.
על תקליט כזה בקוטר של 30 ס"מ אפשר לשים 4 דיסקים שלא לדבר על כמות המוסיקה והאינפורמציה.
הפוסט הזה מוקדש לאותו אדם שהעלה בי את הנוסטלגיה ההיא, אם הוא קורא כאן, חייכת אותי
לזכר אותם ימים שלא רחוקים כל כך, בטח לא בהרגשה הפנימית...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
