כולם התאספו בחדר של שי.
החדר היה בקומה האחרונה של המלון.
הגעתי והשלישייה הייתה כבר שם.
החדר של שי היה נראה כמו מרכז תקשורת.
כל אחד ישב מול מחשב נייד, מחובר לאוזניה קטנטנה באוזן.
מה שיפה בכל מה שקורה זה שכל אחד יודע מה הוא הולך לעשות.
נכנסנו דרך השרתים, כל אחד למקומו הוא, איתחלנו את המערכות ואז ישבנו לתדרוך.
החלוקה הייתה זוג ושלישייה.
אני ושי עבדנו ביחד בעוד השלישייה עבדה, כמו תמיד, יחד.
לא ניתן להפריד את השלישייה.
נראה כאילו הם שלישייה שיצאה מרחם אימם.
אחרי כמה שנים שאנחנו יחד, צחקתי פעם ואמרתי שהם מתחילים להיות דומים אחד לשני
ממש כאילו היו שלישייה מבטן ומלידה.
הם יצרו שלם. זה פשוט מדהים. הם לא הלכו אף פעם ביחד ובכל זאת התיאום ביניהם היה יותר ממושלם.
התקופה הזו שיבשה מעט מהתוכניות מכיוון שחם באירופה.
זה משהו שלא סטנדרטי או נורמלי חום של יותר מ-35 מעלות בזמן הזה.
שריפות וחום ש"זקני היבשת" לא זוכרים כמותו.
אולי זה באמת סוף העולם? אם מסתכלים מה קורה במזרח אסיה וכל השטפונות בדרום אירופה
אפשר לחשוב שבאמת הסרט "2012" עלול עוד להתרחש...
השלישיה יצאה מהחדר של שי והלכה למשימה שלה.
נשארתי עם שי בחדר.
"דיברת עם הבית" שאל שי
אני אתקשר אח"כ אמרתי. ואתה? שאלתי
"שלחתי הודעה" אמר שי.
"קשה לי לשמוע את הילדים בטלפון כשאני לא בבית. אתה זוכר שהיינו עושים דברים ביחד כששנינו
היינו רווקים? היה משהו אחר. הילדים מעוררים בך דברים שרק כשהם באים לעולם אתה מרגיש." אמר שי
אל תשכח שלי היה ילד לפנייך ואמרתי לך את זה כשהיינו ביחד בהר עיבל מעל שכם. אמרתי
הבן שלי היה בן שנתיים והיה לי מאוד קשה אחרי ששמעתי אותו מברבר בטלפון שם בחדר הקשר. אתה אז
אמרת לי שזה שטויות והפכתי להיות רגשן מדי. זוכר? שאלתי תוך כדי שקיעה בכורסה וחיוך על פני.
"כשנולד איתן, הבן שלי, רק אז יכולתי להבין את מה שאמרת לי אז. אין חכם כבעל ניסיון" אמר שי.
טוב יאללה לא באנו לכאן להעלות נוסטלגיה. אמרתי
"תקשיב ברק" אמר שי, זו המשימה האחרונה שלך איתנו, זה משהו פשוט יחסית לכל מה שאתה מכיר,
זה יראה לך כמו להיות "ג'ובניק" אבל תעשה את זה ונסיים. מחכים לך בבית. להבדיל מפעמים אחרות
אין ציפיות שתעשה דברים מעבר אלא אם משהו לא מתוכנן יקרה, אני רוצה לפגוש אותך בארץ בחגים
אז דירבאלק תשמור על הגב שלך, השלישייה יהיו שם למקרה שיתעורר צורך כלשהו. למרות שעברנו על
הכל יש משהו שאתה חושב שצריך לבדוק שוב?
הכל בסדר עניתי לשי, בכל שקט. מה שצריך להעשות יעשה. לא איכזבתי ואני לא הולך לעשות את זה
בפעם האחרונה שאני במקום כזה יפה. יאללה בו נלך לעבוד.
עברנו על הפרטים אישרנו את מה שצריך היה לאשר ביננו ותקשרנו עם השרתים המרוחקים כדי
לקבל אישור. כעבור כמה שניות הגיע הסימן המאשר.
יצאתי מהחדר של שי עושה פעמיי לעבר הלובי של המלון.
נכנסתי למונית ונסעתי ל"רובע הלטיני" שם הייתי אמור לפגוש את אלפונסו.
"שליש" מהשלישייה היה אמור להיות בסביבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
