הבן הצעיר שלי מוכשר ביצירתיותו.
מגיל צעיר מאוד הוא אוהב להרכיב לגו, פאזלים וכל דבר המצריך שתי ידיים, ראש, דימיון ומחשבה.
קנינו לו את כל סדרת הספרים "סודות של פלסטלינה" שכתב רוני אורן וכמובן כמויות של פלסטלינה.
הוא היה יושב שעות ומכין דמויות מתוך הספר.
על קרטון ביצוע שהיה מונח על שולחן גדול הוא היה יושב ויוצר.
פלסטלינה בצבעים שונים, קיסמי שיניים, דבק פלסטי לבן, מברשת קטנה והספרים כמובן
היו תקופה ארוכה חבריו הטובים ביותר.
לאחר הכנת חלקי הגוף מפלסטלינה, הוא היה מחבר אותם אחד לשני ע"י "שיפוד" שלהם
על קיסמי שיניים, צובע את הדמות בדבק פלסטי לבן על מנת לקבע ולחזק את הפלסטלינה
ויום אחרי כשהדמויות היו יבשות, הוא היה מצלם אותן ומעביר את התמונות למחשב.
הילד היה משווה בין מה שיצא לו לבין מה שהיה בספר, לרוב היה מרוצה ממה שיצא תחת ידיו
ולעיתים רחוקות היה כועס, הורס ובונה שוב עד למושלמות של כמעט 100 אחוזים.
לראות אותו בונה ולעיתים מאלתר בעצמו, מדייק בפרטים הכי קטנים שיתאימו בדיוק לתמונה בספר
בונה דמויות או דברים מעצמו היו חוויה נעימה והרבה גאווה הורית.
הוא בנה הרבה מאוד דמויות וחילק לחברים ולמשפחה ויש אפילו סנאי וכלב על שולחנו של רופא
השיניים שלי. הסנאי נוצר כי יש לו שיניים חזקות שמסוגלות לשבור דברים קשים כמו אגוזים
ואין מקום טוב יותר לדמות כזו מאשר אצל רופא השיניים...והכלב נוצר בשבילי כדי שכל פעם שאגיע
לטיפול או לביקורת יהיה מישהו שישמור עלי שם מכיוון שהוא, הבן, לא יכול לבוא כל פעם...מחשבות של ילד. 
אספתי חלק קטן מתמונות היצירות שלו שכולן נעשו על ידו וקיימות בבית.
18.9.2011 עריכה:
תודה לכל מי שהמליץ, עם ההמלצה חציתי את קו 60,000 הקוראים שביקרו כאן.
אני לא משוויץ באמת כמו שנכתב שם בדף הראשי, אני רק מתמוגג מנחת, להשוויץ זה הרבה מדי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
