הייתי בן 16 בתיכון.
באחד הימים חזרתי מוקדם הבייתה כיוון שהפסיקו את המים בגלל פיצוץ בצנרת.
צלצלתי בפעמון, דפקתי על הדלת, סבתי שהתגוררה איתנו לא ענתה.
מבפנים שמעתי את הכלב הקטן שהיה לנו נובח ומתרחק מהדלת וחוזר חלילה וזה היה לי מוזר
כי כשהוא הרגיש מישהו מאיתנו מגיע הוא היה מחכה ליד הדלת ונובח עד שהיינו נכנסים.
ניסיתי עוד כמה דפיקות יותר חזקות, גם עם הרגל, אבל ללא הועיל.
הלכתי למכולת ולירקן שהיו ליד הבית של הוריי לראות אולי אני מוצא את סבתי שם, אבל לא מצאתי.
הייתה לי הרגשה רעה.
סבתי הייתה חולת סכרת וידעתי שאם יש לה נפילת סוכר היא בבעיה.
התלבטתי מה לעשות, לבסוף החלטתי להשתמש בכוחי ולפרוץ את הדלת.
זו לא הייתה דלת פלדלת אלא דלת עץ, מעץ מלא וכבדה מאוד.
כמה בעיטות לא הזיזו לה בכלל.
ניסיתי את השיטה מהסרטים, לדפוק בכוח עם הכתף אבל זה עובד רק בסרטים...
חוץ מכאב חזק בכתף וסימן כחול גדול בהמשך, לא יצא לי כלום מזה.
בין הדלת שלנו לדלת של השכנים היו 3 מטר.
לקחתי תנופה חזקה ונכנסתי בדלת בכל הכוח, עם הכתף השניה.
בפעם השלישית, כשכולי חרד לגורלה של סבתי, הדלת נפרצה.
היא נותרה על ציריה אבל המנעול נשבר וגם החלק של המשקוף ליד המנעול.
נכנסתי פנימה בריצה כשהכלב רץ אחרי ונובח.
הגעתי לחדרה של סבתי, היא ישנה מאוד מאוד עמוק.
הערתי אותה ושאלתי אם היא לא שמעה אותי דופק וחובט בדלת והיא ענתה "לא".
עזרתי לה לקום, מה שהיה חשוב לה זה למה הגעתי מוקדם יותר...
הלכנו למטבח היא רצתה להכין לי משהו לאכול כשהיא ראתה את הדלת הפרוצה היא התחילה לצעוק שגנבים היו בבית 
מאימי קיבלתי צל"ש על אומץ הלב, אבי היה קצת פחות נלהב בגלל הנזק לדלת שתוקן עוד באותו היום
על ידו כשאני עובד לא מעט ב"עבודה חינוכית שתלמד אותך לא רק איך הורסים אלא גם איך מתקנים".
אימי גם סוכרתית וגם לה היו מקרים של נפילת סוכר.
באחד הפעמים היא הייתה בדרך הבייתה מקניות, היה יום חם והיא לא אכלה כמו שצריך
ופשוט באמצע הרחוב היא נפלה על ברכיה ונחבלה קשות.
מזל שעבר שם בחור נוהג ברכב וראה שהיא נופלת, עזר לה לקום ולקח אותה הבייתה עם הקניות.
אני גר לא רחוק מאימי, מרחק של 5 דקות נסיעה ברכב.
למרות שאני לא מצליח לבקר אותה כל יום, אני מתקשר אליה בבוקר ובערב כדי לשאול אותה מה שלומה
מה רמת הסוכר שלה והלחץ דם, ולפי נימת קולה אני מבין איך היא למרות שכמו כל אמא טובה, היא מנסה להסתיר.
קרה לא פעם שהיא לא ענתה לי לטלפון בבית או בסלולרי שלה ואחרי כמה ניסיונות נסעתי אליה או שלחתי
שכן שלה שיבדוק מה קורה איתה.
לפני שנה כמעט, התקנתי לה לחצן מצוקה שמחבר אותה למוקד והם שולחים רופא או אמבולנס מיידית.
הם גם מתקשרים אלי ומודיעים לי שהיה אירוע ומה שלום אימי.
זה באמת עובד ובתוך דקות ספורות יש שם אמבולנס פרטי עם פרמדיק וזה שווה כל שקל.
לאחרונה, אימי התחדשה בסמארטפון פשוט ואחרי שלימדתי אותה מה עושים ו"למה אין שם כפתורים", יצאנו לדרך.
התקנתי לה כמה אפליקציות שעניינו אותה, למדנו איך להפעיל את המצלמה, אינטרנט WIFI וסלולרי
ומאז המצלמה של הטלפון לא נחה, היא מלמת המון תמונות של נכדים, צמחים וגם סתם תמונות מטושטשות.
חשבתי לנצל את הסמארטפון למקרה חירום.
יש המון אפליקציות לשעת חירום.
מצאתי אפליקציה אחת מצויינת שמיועדת לכל מי שחושב שעלול להתקל במצב חירום.
האפליקציה מתאימה מאוד לאימי והיא נקראת "הצילו!".
היא עובדת באמצעות התרעה חזותית (קולית בהמשך), וקריאה לעזרה ע"י שליחת הודעת טקסט עם מיקומו של האדם
לרשימת הקשר שהוגדרה מראש. האפליקציה למעשה מהווה "לחצן מצוקה" משוכלל ונגיש.
ההודעה תכלול טקסט ניתן להגדרה, וכן כתובת הרחוב והעיר שבה הנזקק נמצא, ומיקום מדויק אותו
ניתן למסור למשטרה לצורך איתור מיידי או לחלופין להזין בתוכנת מפות כגון Google Maps.
בנוסף לשליחת ההודעה, תוכלו להגדיר הפעלת אזעקת קולית (סירנה), והבהוב המסך בצבעים מרתיעים.
ניתן ליזום אזעקה ע"י ביצוע אחת מהפעולות הבאות:
הפעלה מיידית: יוזם מיידית את האזעקה.
הפעלה בעת עזיבת המסך: מיועד לשימוש כאשר לדעתכם יש סכנה באזור.
האזעקה תופעל לאחר 10 שניות מרגע עזיבת המסך, אם לא הוקש קוד ביטול בזמן.
מי שמעוניין לראות או לנסות מוזמן להוריד אותה מכאן
ניסינו את האפליקציה והיא עובדת מצויין, סירנת המצוקה מרעישה מאוד גם אם הסלולרי נמצא על רוטט או הרמקול כבוי.
אני מקווה שהאפליקציה תשאר ללא עבודה אבל אני יודע שאני יותר שקט.
אפשר לסמוך על הטכנולוגיה וללמוד אותה בכל גיל.
ואם כבר באפליקציות עסקינן, יש אפליקציה שנקראת "מה בתמונה"
היא קיימת בחנות של גוגל וגם באפסטור. משחק חשיבה שבו מופיעות 4 תמונות וצריך לנחש מה המילה המשותפת
לכל ארבעת התמונות. מתחיל קל והולך ונהייה קשה. 128 שלבים של חשיבה ודימיון. מומלץ לכל מי שמחפש להפעיל קצת מחשבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
