בסוף השבוע ראיתי סרט בשם About Time.
הוא "התלבש" לי בדיוק על האזכרה של אבי, היום ה-5 בינואר, ד' בשבט.
אני לא אדם שמאמין במקריות וחושב שרוב הדברים קורים כיוון שהיו צריכים לקרות בסיטואציה כזו או אחרת.
הסרט הוא סרט בריטי המתאר יכולת של הגברים במשפחה מסויימת לחזור אחורה בזמן כדי לשנותו.
האבא מעביר את זה לבן כשהבן מגיע לגיל 21.
לקראת סוף הסרט, מתגלה אצל האבא גידול סרטני והבן מגיע בבהילות מלונדון לעיירה שבה גדל והוריו עדיין חיים בה.
האב, שיודע על היכולות של הבן, כמו יכולותיו שלו לנוע בזמן, מזהיר אותו שאם יגיע לתקופה מסויימת בחייו שלו,
אישתו תהייה אישה אחרת וילדיו יהיו שונים כשיחזור לתקופה שאותה עזב.
הבן חוזר אחורה בזמן לנקודה הכי "צפונית" שהוא יכול להגיע בלי לפגוע בעתיד.
שם הוא מנצל את הזמן כדי לשחק פינג פונג עם אביו ולתת לאבא לנצח ולו פעם אחת.
בסיום הסרט, ואחרי שהבן חוזר לזמנים האלו, האב אומר בוא נחזור יחדיו לנקודת זמן ספציפית.
החזרה היא לחוף הים באותה עיירה כששניהם מקפיצים אבנים לאורך החוף.
"לעשות שוב משהו ששנינו אהבנו ומשאיר לי זיכרון של ימים עברו". כך אומר הבן.
אחרי הסרט ישבתי בוהה במסך, ברשימת השחקנים הלא מוכרים, וחושב לעצמי על הסיטואציה.
נהגתי לשחק עם אבי כדורגל כשהייתי ילד והוא תמיד היה נותן לי לנצח.
הייתי מבקיע לו שערים והוא כמעט ולא היה מבקיע. זה היה הישג גדול לילד בן חמש...
לא נפרדתי מאבי ברגעיו האחרונים, הייתי בארה"ב והגעתי ללוויה.
שנים שאין לי מנוח על כך שלא ראיתיו בשעות האחרונות לחייו.
אימי אמרה לי כי ברגעיו האחרונים הוא היה יפה כמו אז בצעירותו.
זה משהו שלא יתן לי מנוח לעולם, חוסר הפרידה.
וכשראיתי את הסרט חשבתי לעצמי, לו רק יכולתי לחזור לאותו גיל חמש ולשחק עוד משחק כדורגל אחד עם אבי.
או לחזור ולשחק איתו שש-בש בגיל 12 ולתת לו לנצח אותי.
רק לראות עוד חיוך אחד שלו, לראות אותו רץ אחרי הכדור צועק לי "נראה אם אתה משיג אותי".
אני מוכן אפילו שיכעס עלי ולו רק לראות ולחבק אותו שוב.
להרגיש שאני נפרד ממנו, מה שלא הצלחתי לעשות.
אז היום, אחרי 14 שנים שאני יתום מאב, אני יכול להגיד שמבחינתי לא נסגר מעגל.
לא נאמרו מבחינתי המילים האחרונות, שלום אבא.
הוא הלך ואני לא הייתי שם, וההרגשה הרעה נשארת לעד.
אני תמיד מבקש ממנו שישמור על הילדים שלי, במיוחד החייל, שרק לפני שבוע קיבל תפקיד של סמ"פ,
ושיחזיר אותו בריא ושלם אלינו כל פעם, והייתי שמח לו יכולתי לעשות את זה פנים אל פנים אפילו רק פעם אחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
