על ערש דווי קרא שמואל לשאול בנו יחידו וסילק את כולם מהחדר.
אני רוצה לספר לך משהו לפני מותי כדי שתדע כי כנראה תעמוד בפני בעיה.
איזו בעיה שאל הבן.
נולדתי כמו שאתה יודע מיד אחרי מלחמת העולם השנייה ובגלל שההורים שלי
נדדו עד שהגיעו לישראל, בין מחנות גירוש בקפריסין ובין חופי הארץ, ולקח להם חודשים רבים
עד שהצליחו להגיע כמעפילים, הוריי, סבך וסבתך, לא מלו אותי. אני לא נימול.
אני צופה שיהיו לך בעיות בקבורה שלי, יגידו שאני לא יהודי...
יומיים אחרי הדברים האלו מת שמואל בביתו.
שאול ואני חברים מהתיכון, ואת שמואל תמיד הרכתי כאדם חם ואהוב.
כל זה קרה לפני עשור כמעט.
לפי היהדות, מי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי ויקבר בקבר ישראל גם אם הוא ערל וסיבה כמו של שמואל
היא סיבה "מוצדקת" דיה למה יהודי הוא לא רק מי שחתכו לו בגיל שמונה ימים.
שמואל נקבר בקבר ישראל אבל זה העסיק אותו ממש ברגעיו האחרונים.
(שמואל ושאול הם שמות בדויים)
בימים אלו מתגוללת פרשה של אמא שלא מוכנה למול את בנה ובית המשפט הרבני הטיל עליה
קנס יומי של מאות שקלים עד שתאות למול אותו. (ביצ המשפט העליון השהה לעת עתה את ההחלטה)
האמא, לתפיסתה, טוענת ובצדק שלא מדובר באקט כירורגי להצלת חיי אדם והיא לא מוכנה
שכירורג ימול את הילד (בן חצי שנה כבר) והיא לא מוכנה שבית הדין הרבני יכפה עליה לעשות משהו
בניגוד לרצון הטבעי שלה כאמא.
הדת שולטת בנו מהלידה ועד הקבר וכל מה שבאמצע.
לא תמיד זה מחוייב כמו לחגוג בר מצווה או להתחתן ברבנות, יש אופציות אחרות.
אבל הרוב, למרות חילוניותו, מל את הבנים בגיל שמונה ימים ועולה עם בן המצווה לתורה
גם אם הוא צריך להגיע ברכב לבית הכנסת בשבת...
אנחנו עושים הרבה כי זו הסכמה חברתית, כולם עושים את זה, עושים וזה נגמר
ועוד תירוצים שונים שאנחנו נותנים לעצמנו למה לעשות מעשה מסויים.
מי שזוכר את הסדרה "טירונות" ואת החייל הרוסי שהגיע לארץ כשהוא לא נימול והיה מתקלח
מאוחר אחרי שכולם היו הולכים לישון כדי שלא יצחקו עליו, ואת הזובור שעשו לו החברים
כשהבינו את הסיבה האמיתית למקלחות המאוחרות.
אני מלתי את ילדיי ואני לא בטוח שלא הייתי עושה את זה גם היום.
אז חשבתי כי אני חייב לעשות את זה בשבילם, כדי שיוכלו להתקלח ביחד עם כולם בטיולים,
בתנועת הנוער ואח"כ גם בצבא.
לתת להם להיות כמו כולם ולא להיות שונים מאחרים, מבחינה חיצונית, כדי למנוע מהם מבוכות
עד כדי נידוי חברתי בעתיד תוך כדי האשמתם שאנחנו הוריהם לא דאגנו להם.
בהמשך לסיפור של שמואל, תינוק שנפטר לפני היום השמיני, מלים את גופו לפני הקבורה.
אני לא חושב שמישהו מספר את זה להורים, לא שהדבר חשוב להם, כי הילד איננו אבל אולי זה מין הראוי?
אין מקום לדת להיות מעורבת בכל צומת חשובה בחיים שלנו.
אנשים דתיים או מסורתיים שמחליטים שהם הולכים לפי הדת והמסורת, יכולים לעשות כרצונם
בגופם ובגוף ילדיהם, עד כדי משהו סביר או חיוני ושלא מסכן את חיי הילדים.
אני בטוח שאין בית משפט בארץ שיפסוק כי צריך לחתוך את פיאותיהם של תלמידי חכמים
הייתה קמה כאן צעקה שהדבר מזכיר את השואה, ולא מתעללים ביהודים במדינה יהודית ועוד קריאות בחלקן מוצדקות.
אם כך, למה נותנים לבית דין רבני לקבוע פסק דין על מקרה שהוא דתי טהור.
הרי אין מצב שבית דין רבני יפסוק לטובת האם שדורשת לא למול את בנה, הוא יפסוק בדיוק
כפי שהוא היה צריך לפסוק וזה משפט מכור וידוע מראש מלכתחילה.
אז תנו להורים להחליט אם למול את בניהם ואל תתנו למישהו אחר להחליט אם לגעת להם באיבר,
האחריות על העתיד של הילדים תלוייה בהורים ולא באף בית משפט דתי או חילוני במיוחד כשאין חוק המתיר
או מחייב את המילה, אם נבראנו בדמותו כנראה שלעורלה המכסה את העטרה יש סיבה, שכן היא לא הייתה שם.
למעט מנהג האומר שהמילה היא ברית בין אברהם אבינו לאלוהיו אין חוק דתי או חילוני לקיומה של המצווה.
אל תחליטו בשביל אלו שלא רוצים, תנו להם לעשות כרצונם.
ואם מישהו שואל, קראתי את כל מה שאמר הרמב"ם לפני מאות שנים שהמילה מונעת את היצר מלקיים יחסי מין בתכיפות
גדולה והיא ממתנת קצת את הגבר...(מניסיון אישי זה שטויות) ואת דברי רופאים מהיום שמדברים על
בריאות לגברים נימולים שכן קל יותר "לתחזק" את המקום מפני מחלות ועוד ועוד.
(משהו מעורר ומעניין ניתן למצוא בלינק הזה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
