בהתחלה...
עולים במדרגות לדירה, הידיים לא מפסיקות לגעת ולחוש.
המפתח לא מוצא את המנעול כיוון שהידיים עסוקות בלחפש את הרוכסן...
בסוף הדלת נפתחת לקול צחוק, טריקת דלת.
ממהרים לחדר שינה בדרך הכל כאילו נושר
קולות של סקס פרוע ורעשני, ומילים גסות שנשלחות לאוויר.
אנחה ארוכה וקולנית.
מנוחה קצרה ושוב מתחיל הסיבוב.
כעבור 4 שנים.
שמים את התינוק במיטה. הוא נרדם אחרי שאכל והיה בחוץ בסיבוב עם העגלה.
מכבים את האור ושמשאירים אור קטן של במבי מסתובב
שרק יהיה מעט אור בחדר.
משאירים את הדלת מעט פתוחה וממהרים לחדר השינה.
התפשטות, משחק מקדים, נגיעות אנחות הנאה
הכל מתחמם צריך להפעיל את מאוורר התקרה...
ואז...בכי חרישי שהופך להיות בכי טורדני.
שנינו רצים לתינוק, הוא בסה"כ הפיל את המוצץ וכשלא מצא אותו, החל לבכות.
חוזרים למיטה, מתחילים שוב "להרים" את העניינים
שמהר מאוד נענים לאתגר המגרה בעזרים טבעיים בלבד
וחוזרים למשחק. שנינו רואים כוכבים ונוגעים בהם.
ואז שוב בכי, הנפילה קשה מהכוכבים לאדמה.
שוב הולכים לראות מה קרה, התינוק רואה את שנינו ומחייך/בוכה
זה גורר מאיתנו חיוך, נשיקה וחוזרים בפעם השלישית שמסתיימת כמו שצריך :)
כעבור 10 שנים
יושבים ביחד ומשחקים עם הילדים.
אחרי עייפות שלהם מאיתנו שאנחנו לא טובים כמוהם, כל אחד הולך לחדרו.
אנחנו נשארים בסלון. מבט מהיר, חיוך מלא כוונות ללא מילים ואנחנו בחדר השינה.
סוגרים ונועלים את הדלת.
כל אחד מהילדים עסוק בשלו, משחקים במחשב רואים טלוויזיה או קוראים בספר.
אנחונ במיטה מתחילים בכייף של לגעת ולמשש, למרות שהכל מוכר, תמיד כייף לעשות את זה לאט
גם להאריך את הרגע וגם לא למהר לאף מקום.
האור במקלחת דלוק במעומעם מה שמשרע אווירה אינטימית.
אנחנו שומרים על "חשאיות" וזה מזכיר לי כמו סרט אילם :)
הכל נעשה בפנטומימה, אבל מענג לאין שיעור.
ניסיון לפתיחה של הדלת...
אבל הדלת נעולה.
"למה אתם נועלים?" מגיע השאלה מהילד בצד השני.
שתי שניות של החזרת הנשימה ואז השאלה מצידנו "מה קרה?"
"הוא לוקח לי את השלט של הטלוויזיה" הראשון אומר
"לא נכון אתה התחלת באת להפריע לי"
ואז נשמעת התקוטטות.
אחד צועק "אממממממא"
השני צועק "אבבבבבבא"
ושנינו צוחקים לנו בין הסדינים.
לא נותנים לעשות סקס בבית הזה :))
מתי הם יגדלו? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
