חבר שאימו חיה בדיור מוגן סיפר לי השבוע את הסיפור המזעזע.
אני הבטחתי לו להעלות את זה בכל מקום אפשרי כדי לעורר את דעת הקהל.
שושנה (שם בדוי) מתגוררת בדיור מוגן באשקלון, "נווה אביב" שמו.
הבניין שייך למשרד השיכון ומופעל ע"י זכיין. (הפרטה כבר אמרנו?)
בנוסף לדלת הראשית של הבניין ללובי, יש עוד שער קטן בכניסה הקרקעית.
השער הזה היה פתוח לדיירים במשך 13 השנים האחרונות.
דיירי הבניין הזקנים היו מצויידים בכרטיסי דייר מגנטיים ובעזרתו היו פותחים את השער.
למה השער הזה כל כך חשוב לרוב הדיירים?
הדיירם המתגוררים בבניין שלא היו מסוגלים לעלות מדרגות היו משתמשים בשער הזה שהיה מקל
עליהם גם את סחיבת עגלת הקניות. במקום להרים את העגלה הכבדה מדרגות עד לובי הבניין
הם פשוט היו נכנסים דרך השער לקומת הקרקע ומשם למעלית ולדירותיהם.
דיירים שהתקשו בהרמת עגלות הקניה, ביקשו מחבריהם "הצעירים" יותר לחכות להם
ליד השער ולעזור להם להעלות את העגלה לדירתם.
לפני כחצי שנה, מנהלת המקום החליטה בצעד חסר תקדים ועל דעתה האישית לסגור את השער.
שער שהיה פתוח ושימש את רוב הדיירים 13 שנים נסגר בפניהם.
החלופות העומדות בפני הדיירים הן עליה במדרגות עם עגלת היד והמצרכים והם נאלצים להרים את העגלות לבד
להתאמץ בצורה בלתי מקובלת ונסבלת, חלופה שנייה היא לעלות בשביל של גישת הנכים.
השביל בנוי בשיפוע חד יחסית לאדם מבוגר וקרו מקרים של החלקה, נפילה ופציעות שונות.
קשיש שסחב את העגלה במעלה המדרון החליק וידיו לא עמדו לו להחזיק את העגלה, הוא נחבל בגפיו,
העגלה נפלה רוב המצרכים שם נפלו, אבדו, נשפכו או נשברו.
קשישה אחרת שניסתה להעלות לבד עגלה באותו מעלה המיועד לעגלות נכים, החליקה ביום חורף
שקית המצרכים מהסופר נפלה מידה, נקרעה, והיא נחבלה קשות בראשה.
הדיירם התלוננו במשרד השיכון ומשם נמסר להם שהשער נפתח באופן זמני (13 שנים!) כיוון שהיו
בעיות עם הדלת של לובי הכניסה לבנין. אחרי עלות של אלפי שקלים לתיקון האינטרקום, אין כרגע
צורך בהמשך פתיחת השער והדיירים יכולים להשתמש שוב בדלת הראשית...
הדיירים ביקשו ממשרד השיכון שישלח מישהו למקום, יבחן אותו ויראה שהשביל של הנכים
בנוי ללא מעקה בטיחות, לא ניתן ללכת עליו מבלי להסתכן בנפילה והשער הזמני שהחזיק מעמד
13 שנים יכול להמשיך לשמש את הדיירים גם לעתיד ללא עלות נוספת מצד החברה הזכיינית
המפעילה את הבניין.
משרד השיכון הפסיק את ההתייחסות למכתבי הדיירים והשאיר את שיקול הדעת בעניין
אצל מנהלת המקום מטעם החברה.
המנהלת אומרת דבר מאוד פשוט. "אני החלטתי על כך ולא אחזור בי או אשבור את מילתי..."
כמה עוול צריך עוד לעשות לקשישים כדי שהם ירגישו מצויין???
עד איפה החוצפה, עזות המצח, חוסר ההתחשבות באנשים מבוגרים.
האם רק כסף מעניין? (כמובן שהתשובה היא חיובית אחרת היו עושים דבריםבצורה שונה)
אשמח אם הפוסט יופץ על מנת לעזור לאותם אנשים, לעורר, לנער וכל מה שאפשר כדי לעזור.
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
