היום לפני 35 שנים יצא הסרט אסקימו לימון הראשון לאקרנים (כמו שזה היה נקרא אז)
הייתי נער בן 15 בערך (מהר מהר לעשות חשבון...
)
פרומו לסרט היה לפני כל סרט וזה נקרא היה "בקרוב".
כמובן שלא היו את כל הפרסומות והדבר הכי קרוב היה לראות ולקרוא בעיתון.
עיתון הנוער שהיה נפוץ אז באותה תקופה היה "מעריב לנוער" שהייתי מנוי עליו.
אני זוכר את הגיליון שהופיע בו הסרט לראשונה כשעל תמונת השער ובחלקים הפנימים
של העיתון על "נייר כרומו משובח", הופיעו תמונות מהסרט כשאת הסצינות המביכות שהיו מצולמות
עיטרו כוכבים צהובים במקומות האינטימיים.
הייתי בין הראשונים בעיר שראה את הסרט בקולנוע "חן" לשעבר.
עמדתי בתור עם עוד נערים ונערות כדי לקנות כרטיסים משעות הערב המוקדמות.
כמו כל נער מתבגר רציתי לראות את סטלה המגמרת וכל מה שקשור במין.
הורמונים שעבדו שעות נוספות.
איך אפשר לדמות תרבות ישראלית מקורית בלי השלישייה מומו, בנצי ויודל'ה.
כל אחד מאיתנו מצא את עצמו באחת מהדמויות האלו.
למרות שרבים רצו להצטייר כמצו'אים שמתחילים עם כל אחת, הרוב מאיתנו היה בנצי.
מאוד רוצה אבל לא יודע מה לעשות או ביישן מדי ואת כל העצבים מההורמונים
השועטים בגוף היינו מפנים כלפי ההורים או האחים היותר קטנים...
ראיתי את הסרט כמה פעמים באותה תקופה.
לא היה אז כמובן מחשב או VOD וכל פעם שרצית לראות היית צריך ללכת למקור,
עד שיצאו קלטות של הסרט שנחטפו מיד.
כנערים מיד הדבקנו שמות לכל אותם שהיו דומים ליודל'ה או לבנצי, מומו היו בודדים.
כנער הפנטזיות המיניות שלי היו על נשים מבוגרות יותר.
לא חושב שהייתי מיוחד בעניין למרות שהייתה נערה אחת בשכבה צעירה יותר שרציתי מאוד
בקשר איתה ולימים אכן המטרה הושגה...
הדימיון הפורה עבד שעות נוספות והפנטזיות על סטלה המגמרת היו בכל כינוס של החבורה
שהייתי שייך אליה.
אני מודה שלא היה לנו את האומץ לבצע מה שראינו באסקימו לימון למרות שידענו
שקיימת אפשרות, לפחות אחת...
כל אחד מאיתנו היה מספר בתורו מה הוא היה רוצה לעשות, מעין משחק של אמת או חובה.
לא הייתה "חובה" ובטח לא היה גם אמת כי הכל היה בדימיון המיני הפורה שלנו.
מאותו הסרט יצאו עוד שמונה פרקים שליוו את השלישייה בתקופות שונות בחייהם.
ראיתי את כל הסרטים והם נמצאים אצלי באחד הכוננים החיצוניים המגבים את הסרטים
והדברים החשובים שלי כמו תמונות או מסמכים.
הדור שלי לא יכול לחשוב שהוא שלם בלי הסרט הזה.
כל דור ודור מזכה את התקופה שלו בסרט שלא ישכח לעולם.
בשבילי זה היה הסרט.
הוא טומן בחובו הררי זכרונות וחיוכים מבויישים, יותר או פחות, על מעשים שנעשו ועל אלו
שרצינו לעשות ולא תמיד יכולנו או העזנו.
כמו שהגשש המציאו לנו את ה"גששית" - שפה וסלנג מיוחדים במינם שחדרו לשפה העברית
והפכו חלק ממנה כמעט באופן מושלם גם בלי אישור של האקדמיה ללשון, גם אסקימו לימון המציא
כמה ציטוטים ומילים שנכנסו לשפה שלנו באותה תקופה.
הנה כמה מהם:
- "בנציל'ה בוא תגיד שלום לאורחים" ~ סוניה לבנצי
- "אתה מותק, אתה כמו תות שדה בתוך שמנת מותק!" ~ סטלה למומו
- "אני מגמרת, אני מגמרת! אני עכשיו! עכשיו!" ~ סטלה למומו
- סטלה: "בוא מתוק, בוא בונבון שלי"
- יודל'ה (לסטלה):" מי אני"? סטלה:"כן אתה מותק, תתקרב יותר קרוב. סטלה עושה לך טוב. תוריד את זה (מצביעה על התחתונים של יודל'ה).
- סטלה ליודל'ה:" אתה שטרודל שלי מותק".
- יודל'ה: "מה שלומך?" ריקי (הזונה): "בסדר"יוד'לה: "רוצה סיגריה?"ריקי: "לא, יש לי סיגריות"
- יודל'ה: "מה חדש?ריקי:(צועקת) "מה?, מה חדש, מה העניינים מזה? באת לז**ן או לז**ן לי ת'מוח? תוריד ת'מכנסיים כבר! נו"
- בנצי אומר ליודל'ה: איך זה שכל פעם שאתה רואה בחורה אתה חושב מהז**?
ובנימה מחוייכת זו, אני "מגמר" את הפוסט. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
