ביום חמישי בערב קיבלנו שיחת טלפון מהבן החייל.
הוא נשמע עייף אבל בקולו היה חיוך, הרגשת סיפוק.
רק אנחנו יכולים להבחין בדקויות האלו של מישהו מוכר מבטן ומלידה.
ההזמנה:
"אתם יודעים שיש טקס סיום קמ"ט (קורס מפקדי טנקים) ביום שלישי הבא, לא שכחתם נכון?" הוא שואל
בטח שאנחנו יודעים ונבוא מוכנים עם עוגות ואוכל וקפה וכל מה שאתה אוהב, אמרנו אני וזוגתי.
קרה משהו? אתה נשמע עייף אבל יש שם מאחורי העייפות משהו נוסף...שאלנו
"רציתי לעשות לכם הפתעה אבל אני רוצה שתדעו לפני"...הוא אומר כממתיק סוד.
נו!!!!! תגיד כבר מה קורה. אנחנו כמעט צועקים לתוך הנייד.
"שתי בשורות בפי" הוא אומר ומותח את הרגע כמו מסטיק, מזכיר לי מישהו...
"אחת היא שאני מצטיין פלוגתי למופת"...
"והבשורה השנייה היא שאני הולך לבה"ד 1 לקורס קצינים בזימון ישיר אחרי קורס המט"קים"...
שקט.
"התעלפתם? אתם חיים?" הוא צוחק עלינו מהצד השני.
עכשיו הייתה הצעקה.
צעקת השמחה והאושר, עם גאווה עצומה ואהבה גדולה.
משאלתו ללכת לבה"ד 1 התגשמה.
היום של הטקס הגיע.
הגענו שעתיים לפני הזמן כמו שכתבו בהזמנה, כדי שנוכל להיות עם הבן לארוחת צהריים ומפגש עד תחילת הטקס.
הרבה מאוד מאוד חיילים (לא נגיד את המס' המדוייק כמובן) כולם על אלף מצוחצחים.
כולם שמחים על סיום הקורס המפרך בחורף הקר מאוד של שיזפון.
נראים עייפים ותשושים אבל מחוייכים במיוחד כשראו את המשפחות.
ישבנו ואכלנו ביחד, גם אימי הגיעה איתנו לטקס.
המ"פ הגיע להכיר אותנו וסיפר לנו על הבן ועל מה הביא אותו להיות מצטיין מבחינתו. (הבן לא היה נוכח)
אימי נגשה אל המ"פ, לחצה את ידו ואמרה לו:
"אני ניצולת שואה, כל כך גאה שיש לי נכד כזה ושהוא הגיע להיות מפקד בצה"ל.
אפילו בחלומות הכי יפים שלי שם רחוק בזמן השואה לא חשבתי שאגיע למעמד כזה.
מעמד מכובד ומרגש לראות צאצא שלי, מגיע לסיום של קורס מפקדים.
אני גאה בו ובצבא שלנו.
תודה לך שדאגת לנכד שלי ועשית ממנו מפקד"...
המ"פ חיבק את אימי והצדיע לה...הוא אמר לה שהנכד עשה את הכל בזכותו שלו ולולא זה הוא לא היה חייל מצטיין.
הטקס התחיל.
על הבמה המרכזית בלטרון עלו כל החיילים צועדים בשמאל ימין, הרבה מאוד חיילים.
כולם מפקדים טריים של טנקי מרכבה, צעירים, נמרצים.
בקהל עמדנו כולנו, המשפחות, מלאי גאווה אבל לא עם רוח לחימה, אלא מלאי תפילה שהמפקדים החדשים, ילדינו
ימשיכו להיות מפקדים של שלום ושלא יצטרכו להוכיח את מיומנותם בשדה הקרב.
(כולנו יודעים שזה לא מציאותי אבל תקוות תמיד טוב שיהיו)
החלק המרגש היה קריאה בשמות החיילים המצטיינים.
תפסתי את מקומי למרגלות הבמה, מצוייד במצלמה ומוכן לצלם.
שורה של שישה חיילים מצטיינים וארבעה מפקדים מצטיינים מסגל הפיקוד הנוכחי.
כולם מצטיינים.
עשרת הנבחרים.
כולם טובים, כולם הגיעו לשם בזכות וסיימו בהצלחה.
אבל כמו בכל דבר, גם כאן יש תחרות.
לא תחרות על מי ינצח, יצא יותר שבתות הבייתה או ישמור פחות בלילות הקרים.
תחרות על מי יהיה הכי טוב.
הכי טוב בעזרה לחברים, בלקחת עוד שעת שמירה כי החבר לא סיים להתכונן לניווט של מחר בבוקר
בעוד הוא ילך לישון, עזרה לחבר המתקשה לשנן את נוהלי הקשר, את פקודות הצוות.
עזרה בהכנת הטנק למחר בבוקר או לתרגיל לילה כולל סחיבת פגזים, ניקוי המקלעים ובדיקת כשירות הזחל.
אלו הם המצטיינים.
אלו הם חוד החנית של המפקדים והמפקדים לעתיד.
ואני כל כך גאה להיות אבא של חייל כזה, מצטיין פלוגתי למופת.
בסיום הטקס נסענו למסעדה וישבנו כל המשפחה המצומצמת לארוחה שלא תהייה אף פעם בצבא 
.
בעודנו מחכים למנות שהזמנו קראתי משהו שכתבתי על דף מעט לפני הטקס.
"מה זו טירונות?
יהיה קשה?
איך מתקלחים עם אחרים?
כמה שעות ישנים?
איך שומרים?
מה זה נשק בכלל????
ועוד מיליון שאלות שאלת כשישבנו ביחד או הלכנו לטייל.
טיולים של לפני גיוס.
המון מחשבות, חששות, דאגות.
הרבה שיחות וניסיון להסביר מה עומד לקרות.
עברת את הטירונות בחריקת שיניים, לא שלא יכולת לעבור אותה,
אבל עשית שם דברים שלא עשית קודם.
הכרת איך זה להיות חייל קרבי.
ידעת שזה לא נורא להתקלח עם עוד אחרים.
הראת לחברים כמה שאתה חבר המוכן לסייע לכל אחד מהם.
כמה החברות הנוצרת בין חיילים נשמרת לעד.
האיכפתיות שלך.
היכולות שלך.
והנשמה הגדולה שלך הביאו אותך לאן שהגעת היום.
לעמוד בשורה אחת של מצטיינים.
לשמוע את הקריין מקריא את שמך ואומר"ג....., מצטיין מופת פלוגתי".
הקהל מריע והטריבונה מוצפת בדמעות שמחה של אימך וסבתך.
שורה של עשרה חיילים, מכל המוני החיילים הטובים שהיו שם במגרש המסדרים.
גאווה גדולה על היותך מה שאתה.
על זה שהלכת כנער ועתה אתה הופך להיות אדם בוגר.
אדם האחראי על עצמו ועכשיו כמפקד גם אחראי על חיילים.
אחריות גדולה מאוד.
אני בטוח שתיקח את זה קדימה בצורה הטובה ביותר שאתה יודע לעשות.
אתה בא מבית של מצטיינים בהרבה תחומים,
ואתה ממשיך את המסורת.
השמיים הם הגבול.
כולנו כאן בני המשפחה גאים בך על מה שאתה.
לפני שאתה מעוטר בדרגות ו"זורק" פקודות לחיילך,
אתה הבן שלנו.
וזה עושה אותנו היום הזה ובכל הימים שלפני והימים שיבואו אחרי
להכי מאושרים שיש.
כמפקד למפקד טוב יותר, אני מצדיע לך.
מי יתן ויבוא שלום.
אבא.
וקצת תמונות...
תעודת הצטיינות של כל הקורס
תעודת הערכה מהגדוד
מדליה מהחטיבה
המג"ד העניק לכל חייל מצטיין ספר.
הספר נקרא "על בלימה" מאת אבירם ברקאי והוא מתאר את גבורתם של לוחמי חטיבה 188 ברמת הגולן
במלחמת יום הכיפורים. חטיבת שריון שעמדה מול גלי הטנקים הסוריים הצליחה לעוצרם ונכתשה כמעט עד היסוד.
הספר מביא את סיפורם של אותם לוחמים גיבורים, שריונאים, נהגים, טענים תותחנים ומפקדים שמדינת ישראל
חבה להם כה הרבה והיא אפילו לא יודעת את זה...
בתוך הספר, המג"ד (יוצא חטיבה 188 בעצמו) צירף פתק הקדשה אישי לכל חייל.
מה עוד נותר להגיד?
אחת, שאלוהים ישמור על כל החיילים.
שתיים, שהשלום יגיע במהרה.
כי רק מי שעבר מלחמות יכול להגיד כמה הוא רוצה שלום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
