סיפרתי כבר בעבר על אימי שהיא אישה פעלתנית מאוד למרות שעברה את גיל ה-70.
אם אני משווה אותה לאנשים אחרים בגילה היא רחוקה מהם בהרבה מאוד דברים.
הילדים שלי קוראים לה "סבתא טכנולוגית"...
לאמא שלי יש מחשב ומדפסת והיא יודעת להשתמש בכל הדברים שאנשים צעירים יותר פוחדים לגעת בהם.
היא סורקת מסמכים, נכנסת לבדוק תוצאות של בדיקות רפואיות באתר של ה"כללית", שולחת תמונות סרוקות לאחי בחו"ל,
מצלמת במצלמה שלה ומתחברת למחשב עם כבל USB שבשבילה הוא אומנם "חוט" אבל הוא עושה את העבודה שלו,
אחרי הורדת התמונות היא שולחת לכולנו דרך הג'ימייל שלה עם הוספת סמיילים וחיוכים של סבתא ואמא טובה.
אחד הדברים שאמא שלי אוהבת הוא להשתמש בסקייפ.
היא רואה את כל הנכדים שלה שיושבים בניכר והם יושבים הרבה זמן איתה מראים לה ציורים
ועבודות שהם עשו, עושים לה פרצופים במצלמה, רוקדים ושרים והיא יושבת ודומעת מאושר
ושמחה על הטכנולוגיה שבאה לעזרת "האנשים המרוחקים שעושה את המרחק הפיסי למרחק של אצבע..."
כאישה מבוגרת שאיבדה את כל המשפחה בשואה ולפני 12 שנה איבדה את אבי, היא יודעת את ערכה
של משפחה, וכל אפשרות להתחבר למשפחה היא אצלה במקום הראשון.
הבן החייל לא חוזר לצבא ביום ראשון בלי צידה לדרך.
זוגתי מכינה לו עוגות ועוגיות ואני מכין לו סנדויצ'ים, אבל הוא לא חוזר בלי שיהיו לו באמתחתו שתי קופסאות
פלסטיק של עוגיות מעשה ידיה של אימי בטעם שקדים שהחבר'ה שלו בצבא מצאו להן שם מקורי "שקדיות"...
בחודשיים האחרונים אני גאה יותר באמא שלי על מהלך שלא הסכמתי לו בהתחלה אבל התוצאות
מראות שהמאמץ היה כדאי.
אמא שלי חולת סוכרת כמה שנים והסוכר מיוצב ע"י הזרקה של אינסולין כל ערב.
לא תמיד זה עובד כמו שצריך, והסוכר לפעמים "משתולל" עולה או יורד מדי שיכול לגרום לסכנה ממשית.
התהליך שהיא עברה, לא נפרט אותו כאן, אבל הוא כלל דיאטה מיוחדת מאוד.
היא הורידה מעליה 10 ק"ג בזמן מאוד קצר.
ההישג האדיר שהיא הגיעה אליו, מלבד ההורדה במשל הוא שאין צורך להזריק אינסולין!
הגוף מייצב את עצמו בצורה מעוררת התפעלות (על זה נאמר "חמסה למסה") ואינו נזקק לאותה זריקת
אינסולין ואימי עוקבת אחרי רמות הסוכר בדם באמצעות הדיקור באצבע. אני מקווה ומתפלל שהדיאטה הזו
עצרה את התהליך ואולי אפילו עשתה לו "רוורס"...
אני יכול להגיד עם כל הצניעות שהייתי המוביל שלה בעניין.
תמיכה כמעט 24 שעות ביממה, עזרה בקניות, עזרה בתשובות לשאלות שהיא שאלה
ובעיקר עידוד ופרגון, כי היה מגיע לה פשוט.
כאמור היא השילה מעליה 10 ק"ג מה שהופך אותה ליותר "חיונית", יותר פעילה, יותר קלילה.
היא מתנדבת בשלוש מקומות שלוש פעמים בשבוע.
בביטוח הלאומי, במעון יום לקשישים שעברו אירוע מוחי, ובעזרה לקשישה שהמוסד לביטוח לאומי ברוב אטימותו
לא הסכים לתת לאישה הזו מטפלת סיעודית ל-4 שעות בשבוע...
בנוסף לכל זה היא מטפלת בנכדים שלה היותר קטנים, הילדים של אחותי, כמה פעמים בשבוע.
עכשיו שהיא יותר קלילה הדברים נעשים ביתר קלות.
מכל הנאמר כאן, אני מסתכל על אמא שלי וחושב...
אדם שעבר כל כך הרבה דברים קשים בחיים, איבוד אנשים יקרים במעלה הדרך ולא נכנע לכלום, היא לומדת כל הזמן
דברים חדשים, לא פוחדת להתנסות ולהיכשל כי היא רק מתחזקת מכך (במישור הידיעתי כמובן)
פעלתנית ואנרגטית, לא מוותרת לעצמה, רוצה רק להספיק ולעשות עוד, לעזור לאחרים ולהיות מעורבת בחיים בכלל.
אני חושב שהייתי רוצה להגיע לגיל שלה ומעבר לכך ולהיות ככה.
זה הישג אדיר לאדם שממלא אותו באנרגיה והנתינה לאחרים מוסיפה לא מעט.
כשאתה רואה אחרים שעזרת להם והם מחייכים אליך ומודים לך זה נותן דרייב לעוד דברים בעתיד
לעוד עזרה, לעוד לתת ממך כי הכל חוזר אליך אח"כ חזרה בריבית דריבית.
מאחל לך אמא הרבה שנים של אושר, בריאות, עזרה וחיוניות. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
