את ילדותי עשיתי בירוחם.
טלויזיה עם ערוץ 1 וגם הוא היה בשחור לבן.
תלבושת איחידה, חוגים אחה"צ, חברים ומשחקי "חוץ".
משחקי הפועל ירוחם בשבתות יחד עם גרעינים שחורים, קללות וצעקות על השופט ואמא שלו.
הרבה חברים אמיתיים.
מכות ביננו, הרבה משחקי כדור מכל הסוגים.
בנות, מסיבות וערבי כיתה.
נסיעה לבאר שבע הייתה אירוע משמח ומרגש כמעט כמו לטוס לחו"ל.
הרבה דברים שישמעו מוזר קצת היום בעולם הצבעוני, רב ערוצי, מהירות גלישה מדהימה,
מחשבים, שפע, מותגים מכל העולם, טיסות לחו"ל, מכוניות כמעט מכל הסוגים ולכל אחד ומשחקי מחשב
לא היו אז בנמצא.
בירוחם היה אולם אירועים אחד.
קראו לו "אולמי מרים". (אני חושב על שמה שם אישתו של בעל האולם)
באולם השמחות הזה התחתנו כולם, מלו את בניהם, ערכו מסיבות בר מצווה
וכל שמחה שניתן היה לתאר.
המוזמנים היו מגיעים לבושים במיטב בגדיהם, שני הספרים של העיירה היו עסוקים באותם ימים,
הייתה פרנסה גם ללהקה המקומית וכמובן לרב/מוהל שעסק בכל "דיני התורה" של המסיבות.
בחתונות במגרש החניה הייתה תמיד מכונית עתיקה של אותם ימים, מקושטת בכמה פרחים
וחוץ ממנה לא היה זכר לשום מכונית אחרת, לאנשים לא היו מכוניות.
בפעם הראשונה שהוריי לקחו אותי למסיבת בר מצווה והתרגשתי.
הייתי בן 10.
לבוש בחולצה לבנה ומכנסיים כחולים (יש תמונות...)נעליים מבריקות ותסרוקת עם שביל.
ילד טוב ירוחם.
ישבנו בשולחן עגול (שוב, יש תמונה) יחד עם עוד אנשים שלא הכרתי אז.
הכל היה לי משונה ומוזר, חדש ומסקרן, מוסיקה שלא הכרתי, לא מזרחית אלא ערבית יחד עם
שירי ארץ ישראל וחלק מלהקות הצבאיות, שאותם דווקא הכרתי (היום לא תמצא שום חתונה
או אירוע שיהיו בו אותם שירים).
הלהקה ניגנה אנחנו אכלנו, בסיום הארוחה הכל עצר.
"יעלו ויבואו החתנים" הכריזה הלהקה.
אל מול הבמה הגיעו ההורים הדודים הסבים והסבתות וחתני בר המצווה.
אבי ודוד. אבי היה בן 13 ודוד בן 12.
באותם זמנים נהגו לחגוג לשני ילדים את חגיגת בר המצווה.
זה היה הרבה יותר זול מאשר לחגוג כל שנה ובהתחשב בתקופה ההיא זו הייתה השקעה עצומה.
רק אבי נשא דרשה, דוד אמר את דרשתו בבית הכנסת.
שמעון שהיה אביהם של אבי ודוד נעמד באמצע האולם לאחר כל הברכות.
שקט היה באולם כולם הסתכלו עליו.
שמעון הוציא שתי חפיסות סיגריות ושתי קופסאות גפרורים וקרא לבניו, אבי ודוד.
שניהם התקרבו אליו, הלהקה ניגנה משהו כמו מתוך סרט מתח עד שהם הגיעו לאביהם.
שמעון, שלא היה מלומד גדול, אם בכלל, אמר: (הדברים מזכרוני אבל רוח הדברים היא החשובה)
"היום אתם הופכים לגברים, ברוך שפטרני מעולם של אלו. קופסאות הסיגריות האלו מראות
שברגע הזה אתם שניכם גברים כמו כל גבר אחר, אני בגילכם כבר עבדתי ופרנסתי את המשפחה.
תעשנו ותרגישו טוב, זה הפתח שלכם לעולם שלנו הגברים".......
האורחים מחאו כפיים והלהקה ניגנה כאילו זה הרגע החתן שבר את הכוס.
כולם התנשקו עם כולם ושני הילדים הושבו בצד ועישנו את הסיגריה הראשונה שלהם.
(אולי היו עוד לפני אבל זו הייתה הסיגריה הראשונה הרשמית)
כילד לא הבנתי מה העניין, הוריי עיקמו את פרצופם ולא שבעו נחת מזה שאני רואה את זה.
מסתבר שזה היה מין טקס חניכה של כניסה לעולם המבוגרים בעדה מסויימת.
בבגרותי כשנזכרתי באותו ערב, חשבתי לעצמי, למה לא הביאו לשני הנערים בחורה וזה היה בכלל
טקס לא נשכח.
הילדים מוצאים אותנו מודל לחיקוי, לרוב לדברים הפחות טובים שיש בנו.
הם מעשנים, שותים, הולכים מכות ומגלים אלימות כדי להראות מי יותר גבר.
חברה תחרותית המושפעת מהסובב אותה עם יכולת בלתי נדלית לצבירת ידע,
עם כושר חיפוש במרחבי העולם האמיתי והוירטואלי מציעה דברים מודרניים לאותו טקס שאני הייתי עד לו.
עישון סמים, שתיית אלכוהול עד אובדן ההכרה והחושים, נהיגה בשכרות, אלימות בסופי שבוע
במועדונים, אונס קבוצתי של נערות ובטח יש עוד כמה ששכחתי.
היום הסיגריה לא מכניסה אותך לעולם הגברי.
נער צריך לעמוד בתחרות מודרנית.
אם פעם היו שולחים נערים ליערות באפריקה לשבוע ועליהם היה לשרוד ולחזור בריאים ושלמים
מה שהכתיר אותם ללוחמים ציידים או סתם להכניסם לחברת השבט הפרימיטיבי, עם השנים
זה הפך להיות טקס בגרות אחר.
מאותה סיגריה ראשונה באישור האב הפטריאכלי, קבל עם ועולם ומרגע זה הם נחשבים לגברים,
היום אם מישהו לא מעשן סמים או שותה לשוכרה הוא חנון או במילים אחרות "הוא לא גבר".
להתנהג בכבוד לאחר, לתרום מעצמך למען אחרים, לשרת בצבא, להיות אזרח טוב ושומר חוק
לא הופך אותך לגבר שבגברים, במקרה הטוב הופך אותך לסתם אחד וברוב המקרים
ההתנהגות הזו שצריכה להיות נורמטיבית בחברה סטנדרטית הופכת אותך להכי גרוע שאפשר.
הופכת אותך לפראייר.
לא עישנת, אתה לא גבר.
לא הרבצת עם כולם לאותו מסכן, אתה חנון וילד כאפות.
לא השתתפת באונס הקבוצתי, אתה "בחורה" שפוחד, במקום להראות מה יש לך שם שעושה אותך גבר.
לא שתית עם כולם וודקה ורד בול או וודקה נקייה אתה סתם אחד ואל תבוא יותר למסיבות שלנו.
הנורמות של להיות גבר משתנות בהתאם לתקופות ולנסיבות אבל בשורה התחתונה הן בדיוק אותן
נורמות שהאדם הקדמון והשבטים הנידחים באפריקה קיימו מאז ומעולם.
הציפיה שלי מאנשים שמביאים את בניהם למצוות היא להראות איך צריך להתנהג מבוגר, מלבד ההגיה בתורה
ולמידת ההלכות והתעטפות בטלית יחד עם הנחת תפילין.
להראות דרך ארץ, לחנך, להיות אזרח שומר חוק, להראות ולטייל במדינה הקטנה שלנו,
להקנות מורשת קרב והיסטוריה, לעזור ברכישת ידע ודעת לא רק בכסף אלא יותר בהכוונה וייעוץ.
להיות הורה זה מקצוע שלא לומדים באף מקום.
אין הורה מושלם ואין ילד מטומטם.
הורים לומדים על בשרם את המקצוע אבל צריך לעשות את זה בדרך הכי טובה ובפעם אחת.
לרוב אין מועד ב' לקבלת תעודת הסמכה להורות.
לפני שנאשים את הילדים ובית הספר בואו נסתכל במראה ונחשוב מה עשינו כדי לשפר
את הדברים, לא נאשים אחרים ונחשוב שאנחנו בסדר.
שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים למופת, שיביאו גאווה לעצמם ולנו כהורים ואולי גם למדינה.
זה משהו שניתן לעשות.
יותר קל לתת חפיסת סיגריות ולאמר לילד "מעכשיו אתה גבר, תתנהג בהתאם".
להתנהג בהתאם מבלי שיהיו לו את הכלים המתאימים להתמודד.
להיות מבוגר זו אחריות גדולה מאוד ובלי בסיס נכון ואיתן לא יצמח שם כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
