בית ספר התיכון הרב תחומי "מקיף ז' " נמצא בשכונת רמות בבאר שבע.
בית הספר שייך לרשת "עמל" ולומדים בו מאות תלמידים יחד עם עשרות מורים, אנשי חינוך ועובדי מנהלה.
אני מכיר היטב את בית הספר כיוון שאת כל הבחינות שלי לתואר באוניברסיטה הפתוחה עשיתי שם בשעות אחה"צ
(למעט בחינה אחת), בנוסף אחותי גרה בסמוך מאוד לבית הספר ושניים מילדייה לומדים שם.
לפני שלושה שבועות לערך בית הספר הושבת.
לא הייתה שביתת מורים, לא שביתה של ההסתדרות או שביתה של הסתדרות המורים העל תיכוניים או כל גוף אחר
"אוהב שביתות" ולמרות זאת לא למדו בבית הספר.
הורים התנגדו לכך שילדיהם הלומדים במוסד הזה יגיעו ללימודים או יבואו בשעריו.
במשך כשנתיים, מורים ואנשי חינוך הנמצאים בבית הספר יום יום, התריעו שיש שם בעיות בריאותיות.
בעיות הנובעות מקרינה בתוך כתלי בית הספר.
כמה מורים ועובדי מנהלה חלו במחלת הסרטן ונפטרו וכמה מהם חולים ועדיין עובדים בבית הספר.
יש חשש גדול ל"חוסר מקריות" בין האנשים החולים, היה יותר מספק סביר שהם כולם חלו באותו סוג של סרטן
"שהגיע" מבין כותלי בית הספר.
עניין המורים החולים הגיע לוועד ההורים של בית הספר. אלי שקרצי, יו"ר הוועד, הזמין את נציגי המשרד לאיכות הסביבה כדי שאלו האחרונים
יבדקו את כמות הקרינה האלקטרו-מגנטית בבית הספר.
קרינה אלקטרו-מגנטית או קרינה של שטף מגנטי, נמדדת ב-מיליגאוס ויש לה תקן.
קביעת תקן לגבי התנהלות ועבודה במקום של חומרים מסוכנים וקרינה או כל דבר אחר המשפיע על גוף האדם, וחשיפה של אנשים
קובעת את משך הזמן שמותר לשהות במקום העבודה ואת כמות החומרים או הקרינה לגבי יום עבודה ו/או שבוע עבודה בין 5 ימים.
הכמות המותרת של חשיפה לקרינה אלקטרו-מגנטית שנקבעה ע"י משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה ומסתמכת
על קביעתו של הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן, היא 4 מיליגאוס בממוצע ל-24 שעות בתנאי צריכת חשמל גבוהה.
בנוסף לכך קובע הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן, כי הכמות המותרת למתקני חשמל החושפים את הציבור לאורך זמן
לקרינה משדה מגנטי ועולה על 2 מיליגאוס, הינה גורם אפשרי לחלות במחלת הסרטן.
קרינה אלקטרו-מגנטית או שטף אלקטרו-מגנטי, מגיעה מכבלי חשמל של מתח גבוה, ארונות חשמל בהספקים גבוהים
(כמו אלו הקיימים במפעלים או בבניינים שבהם עשרות או מאות משרדים, מבני ציבור ועוד) כאשר לוחות החשמל לא מבודדים.
גם התקנה לא מקצועית וללא בידוד מתאים של כבלי חשמל בקירות או בסמוך לבתים, יכולה להיות מסוכנת כמו בניה בסמיכות
קרובה לעמודי חשמל שבהם עובר מתח גבוה.
בשנת 2006 חוקק החוק למניעת קרינה בלתי מייננת, אבל רק בשנת 2009 אישר השר לאיכות הסביבה את התקנות.
קצת נתונים מהדו"ח של המשרד לאיכות הסביבה שבדק את בית הספר התיכון, כדי לסבר את האוזן.
כמות הקרינה שנמדדה בתוך שטח הכיתות וחדרי המנהלה הייתה גבוהה פי שמונה מהמותר!
הקרינה הייתה בין 23 ל-32 מיליגאוס, נזכור כי הקרינה המותרת היא 4 מיליגאוס, ונבין את הסכנה.
אם נחמיר וניקח כגבול עליון 2 מיליגאוס, מה שיכול להיות גורם אפשרי לחלות בסרטן, נבין שבית הספר
נמצא במקום שאסור לשהות בו כלל.
למרות שרמת החשיפה המותרת נקבעת ל-24 שעות ברציפות בתוך מעגל כזה של קרינה אלקטרומגנטית, אני לא חושב
שיש הורה אחד שמוכן לעשות ניסוי כזה על ילדיו ואין מורה אחד שמוכן לתרום את גופו למדע ולהיות שותף באותו ניסוי.
רשת "עמל" קיבלה את הדו"ח של המשרד לאיכות הסביבה ובתוך ימים ספורים תיקנה את הבעיות ע"י בידוד נכון של לוחות החשמל.
הקרינה ירדה פלאים אולם עדיין ישנן שש כיתות שהקרינה בהן היא מעל המותר.
בנוסף לכל זה, המשרד להגנת הסביבה טוען שיש עדיין רמת קריהנ גובהה בחלק מהמקומות שנובעת מקווי מתח גבוה
(הנמצאים בסמול לבית הספר) ויש לזרז עבודות העתקת הקו.
יש כמה דברים שמפריעים לי בכל הסיפור הזה.
הראשון, עניין הקרינה התגלה רק במקרה. למרות הקומונליות של מקרי הסרטן שבו חלו המורים, אף אחד לא טרח
לחבר בין הנקודות ולהבין שמשהו כאן חריג למרות ההתראות של המורים כלפי המנהלת הקודמת.
השני, עסק, מבנה ציבור, מפעל, לא מקבל רישיון עסק עד שהוא לא ממציא אישור מאיגוד הכבאות על כך שהושלמו כל ההכנות
למקרה של שריפה. למה אין תקינה המחייבת ביצוע מדידות של קרינה אלקטרו מגנטית במוסדות ציבור לפני איכלוס, או בתי ספר?
ואם יש כזו תקינה היא מיושמת רק החל מ-2009, מה קורה על בניינים שנבנו לפני כן? האם לא צריך לבצע בדיקה שנתית
או לדרוש ביצוע בדיקה שכזו באם משתנה משהו בלוחות החשמל?
השלישי מצביע על כך שתמיד טוב שיש קשרים. יו"ר ועד ההורים העירוני, אבנר ביטון, ציין כי אם של תלמיד בתיכון
עובדת במשרד לאיכות הסביבה והיא זאת שדחפה את כל עניין הבדיקה, עם רוח גבית חזקה של יו"ר ועד ההורים בבית הספר.
אילו וועד ההורים לא היה דוחף את עניין הבדיקה ומשבית את הלימודים עד שיתברר בצורה חד משמעית כי ניתן לחזור ללימודים,
כנראה שהיו מתגלים עוד מקרים של המחלה ולאף אחד זה לא היה איכפת כי לך תוכיח.
והדבר הרביעי שמפריע לי והוא כנראה זה שיקח הכי הרבה זמן לתקן, העברת עמודי החשמל של המתח הגבוה ע"י חברת החשמל.
למרות שישנה סכנה מקו המתח הגבוה, היא לא סכנה מיידית כמו שהייתה בין כותלי בית הספר ולא תהייה לכך
השפעה לסגירת בית הספר או השבתתו.
העברת קו מתח גבוה יכולה לקחת זמן ואני מקווה שהעבודה לא תדחה לאין קץ בטח בתקופה כזו של ממשלה זמנית
וחוסר שרים בשני המשרדים, הבריאות ואיכות הסביבה.
יכול להיות שיש עוד בתי הספר אחרים בבאר שבע או במקומות אחרים בארץ עם אותה הבעיה.
כולנו צריכים לתת את הדעת על כך ולהתעקש על בדיקות אם יש איזה ספק.
לגור בשכנות לקווי מתח גבוה, הוא דבר לא בריא בעליל.
להחביא אנטנות על גגות במסווה של עציצים או דוודים הוא צפצוף על בריאות הציבור.
התעלמות מסכנות במקומות ציבוריים פוגעים בכולנו וצריך לא רק להתריע על כך אלא גם לדרוש בדיקות ותיקון
המפגע סמוך למציאת הממצאים, אם מתגלים.
העולם המודרני נותן לנו המון רגעים של נוחות ופינוק אבל צריך לדעת שמאחורי כל זה יש סכנות שהרוב לא מודע אליהן
בגלל העדר השכלה בעניין ויותר מכך, חוסר מודעות. ברגע שהמרצע יצע מין השק יש לדאוג שהכל יתוקן ובהקדם לטובת כולנו.
תפיצו את הפוסט הזה בכל מקום אפשרי, לא להפחיד אלא להעלות את המודעות למשהו שאין לו רי, טעם ואנחנו לא יכולים
להפסיק ולצרוך ויחד עם זה חשוב להבין כמה גדולה הסכנה ממשהו לא ידוע.
(ההשראה לפוסט הגיע מעיתון "שבע" המופץ בבאר שבע, גיליון 2211 מתאריך 13.11.2014)
והערה על הפוסט הקודם. היום ראיתי כי הממשלה החליטה להקים 5 מתחמי דיור לזוגות צעירים בנגב.
הוספתי לינק לפוסט הקודם. אני בטוח שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא קרה את הבלוג שלי ואת הפוסט הקודם
אבל אם מישהו החליט לעשות מעשה בשביל אנשים צעירים ולעזור להם, אני מברך על כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
